המערכת הפוליטית מתחילה לרתוח לקראת הבחירות שיתקיימו בעוד כחצי שנה, ולכן לא הופתעתי כשחגית העורכת ביקשה ממני לחבוש את כובע העיתונאי הרציני ולצאת לשטח כדי לדווח לכם, קוראים יקרים, על המילה האחרונה בשוק המפלגות.
המפלגה הראשונה שנשלחתי לסקר היא מפלגה טרייה ממש, מפלגת 'ביחד' בנשיאות נפתלי בנט מיסודו של יאיר לפיד, או איך שלא תרצו להגדיר את זה. הם ביחד, זה מה שחשוב.
הגעתי לכנס הראשון של המפלגה הטרייה, שנקבע ליום רביעי באולמי השרון בכפר סבא, איפה שקונים אוכל מוכן כשאת גרה לבד והילדים כפויי הטובה שלך לא מזמינים אותך לשבת. אל תשאלו אותי איך אני יודע.
עם כניסתי לאולם זינק לעברי פעיל מפלגה נמרץ ואנרגטי. "שלום לך אדוני!" הוא קיבל אותי בשמחה, "אני רובי, ובעקבות חבטה הגונה בראש הזיכרון שלי הולך אחורה רק עד 2021, כך שמבחינתי בנט היה מאז ומתמיד לכל היותר איש מרכז, בטח לא ימין קיצוני, ברוך הבא לביחד!"
אולי יעניין אתכם
איש חמוד רובי. הסברתי לו שבאתי מטעם העיתון כדי לסקר את האירוע ושאני משתדל להיות נייטרלי כרגע.
"בסדר גמור, אצלנו במפלגת ביחד יש מקום לכולם".
"אבל איך זה עובד?" תהיתי, "כאילו, איך מחליטים מה עושים?"
"ביחד!" הוא הסביר, "מחליטים ביחד!"
"סבבה, אבל בסוף מישהו צריך להכריע", ניסיתי בכל זאת.
"להכריע זה דיבור של פעם", הוא התעקש, "ותראה לאן זה הוביל אותנו. הכי חשוב זה הביחד".
"אבל בנייה בהתנחלויות, כן או לא? כיבוש עזה כן או לא? רפורמה במערכת המשפט כן או לא?" ניסיתי.
"הכול ביחד!" הוא המשיך והבנתי שממנו אני כבר לא אקבל תשובות.
התקדמתי לבופה. הגישו שם פרגיות וצ'יריוס, עוגיות חיוכים וסושי, הכול ביחד.
אחרי כמה דקות נעמד לידי בחור בשם ריידר. ריידר הזה הוא טיפוס מעניין. רק בן עשר וכבר מנהל לבדו יחידת חילוץ המונה כלבלבים רבים שלכל אחד מהם מאפיין ייחודי ושונה שתורם להצלת מפרץ שלם.
"אני מאוד מתחבר למפלגה הזאת", הוא אומר לי, "גם אצלנו עושים הכול ביחד, שרים וצוחקים ויש מקום לכולם. חוץ מלשטייגן כמובן".
"מי זה שטייגן שאלתי?"
"שטייגן זה קוקר ספניאל שתורתו אומנותו", הוא אמר בכעס, "עד כאן הוא הגיע לי".
"ואתה לא חושב שמפלגה צריכה קול ברור כדי שיהיה אפשר להכריע באיזו דרך הולכים?" הקשיתי.
"מה זאת אומרת?" הוא גירד בראש, "זה לא מסובך, פשוט עושים מה שנכון, הולכים בדרך הישר!"
"ישר זה איזנקוט", קפץ רובי משום מקום, "הוא לא ביחד".
"כן כן", תיקן ריידר, "רק אנחנו ביחד".
בשלב הזה התחיל להתנגן השיר "שניים" של שלמה ארצי וריטה, בעוד בנט ולפיד עולים על הבמה מחובקים לקול תרועות הנוכחים.
"שלמה ארצי וריטה שרו את השיר הזה ביחד", לחש לי רובי במתיקות.
"סבבה, אבל מי כתב אותו בפועל?" שאלתי.
"אתה תסתום את הפה שלך", הוא התעצבן.
בנט ניגש למיקרופון תוך שהוא מניף שני גזרים באוויר.
"אנחנו טו גזר. טוגזר!" הוא קרא בהתרגשות והפעילים צרחו מרוב התלהבות.
"האיש גאון, איפה הוא היה עד עכשיו?" התרגש רובי.
"בבית היהודי, במועצת יש"ע, בימין החדש", ניסיתי לרענן את זיכרונו, אבל לא עשה רושם שזה הזיז אצלו משהו.
"שמעתי שאומרים שאין מצביעים למפלגה כמו שלנו שמשלבת קולות שונים…" פתח בנט, "אבל אני רוצה שתכירו את גבריאל ושלומי ואז תגידו לי שאין לנו מצביעים!"
הוא התחיל למחוא כפיים ואל הבמה עלו גבריאל ושלומי, צמד תאומים סיאמיים מחוברים באגן. לאחד כיפה גדולה וזקן ולשני קעקוע של להקת סינרגיה. "מבחינה משפטית יש לנו רק קול אחד בקלפי, ולכן מפלגת ביחד היא המפלגה שלנו!" הם קראו בהתרגשות והקהל עף באוויר. רגע מאוחר יותר נרשמה מבוכה קלה כשגבריאל ושלומי ניסו לרדת מהבמה כל אחד לכיוון אחר, עד שלבסוף הם נפלו ורבצו כמו אבן שאין לה הופכין במרכז הבמה.
לפיד לא מצמץ. "אתם רואים? כשכל אחד מושך לכיוון אחר בסוף מוצאים את האמצע!" הוא הכריז לקול מחיאות הכפיים. גבריאל ושלומי המובכים התעודדו ונשארו לשבת על הבמה. וכל זה היה טוב ויפה, אבל בסופו של דבר היה צריך להוריד אותם משם, אז לפיד סימן לאחד הפעילים לקחת אותם שמאלה, לא לפני שהוא בדק במבט עם בנט שזה בסדר. זה היה בסדר.
אחר כך התחילו דיבורים על הצורך בשינוי ותיקון, אבל איכשהו לרזולוציות הקטנות של השינוי לא הגענו.
לבסוף הערב נחתם בשירת התקווה בביצוע זמר שהיה מבחינה הלכתית חציו עבד חציו בן חורין והתפזרנו לרכבים.
"זה ברור שאנחנו צריכים שינוי ותיקון באין־ספור תחומים", אמרתי לריידר כשהקפצתי אותו לרכבת, "אבל אני בספק אם זו המפלגה שבאמצעותה אפשר לעשות את זה".
"ממתי זה עוצר פוליטיקאים, יעקביני?" הוא אמר בפיקחות, "אתה יודע איך אומרים אצלנו: אין מפלגה גדולה מדי, אין פוליטיקאי קטן מדי".
לתגובות: