"בשורה התחתונה, מבחינתי, ואני אומר זאת לא כמשאלת לב או תפילה אלא כתחזית מקצועית, צריך לקרות משהו דרמטי מאוד כדי שהימין לא ינצח בבחירות הקרובות. אלה הנתונים". עם הקביעה האופטימית הזאת פתח עורך הדין שלמה פילבר, הבעלים של חברת הסקרים והאסטרטגיה 'דיירקט פולס', הרצאה שהעניק לאחרונה במסגרת תוכנית מנהיגות לסטודנטים של מוסדות 'בני דוד' בעלי.
חברת הסקרים והמחקר של פילבר נחשבת לרצינית ומוערכת, וכך גם תחזיותיו. אבל בהרצאה הציג פילבר ניתוח אופטימי לא רק ביחס לתוצאות הבחירות הקרובות, אלא גם ביחס לזרמי העומק שמטלטלים את ישראל כבר יותר מעשור, ואולי מראשית היווסדה. בהרצאה בהירה הוא מתאר את הולדת הדיפ־סטייט, ובעיקר את מה שהוא רואה כהתפוררותו, במיוחד מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. הבחירות הקרובות, לדבריו, יהיו נקודת ההכרעה שתשנה את כל מה שהכירו עד כה הימין, וגם השמאל, בהתנהלות המערכות של מדינת ישראל.
את תוצאות הבחירות מעריך פילבר באופן הבא: "הכול על פי מדידות מדויקות וסקרים בהיקף של מאות או אלפי אנשים, שאני יכול להוכיח בעזרת מסמכים, מה שאחרים לא עושים". לדבריו, אחרי מבצע 'עם כלביא' חזר גוש הימין להתבסס על 62 מנדטים, נקודת ההתחלה של התוצאות בקלפיות של בחירות 2022, זאת לאחר שירד ל־53 מנדטים בעקבות המחאה נגד הרפורמה ופתיחת המלחמה. אלא שחזרתו של גדעון סער לליכוד (4 מנדטים), הקולות ששרפה איילת שקד וחוזרים לימין (מנדט וחצי), פרישתו של גנץ (כמנדט ממצביעיו המאוכזבים חזרו לליכוד) ומבצע 'עם כלביא' (מנדט נוסף), מעמידים שוב את הגוש על מספר המנדטים המקורי.
לכך מוסיף פילבר את נתוני המצביעים החדשים. ארבעת השנתונים של הצעירים שנכנסים לספר הבוחרים בבחירות הקרובות, מסמנים את המפנה הדמוגרפי המשמעותי שמתרחש בישראל: 15 אחוזים מהם בוגרי החינוך הממלכתי–דתי, ו־25 אחוזים בוגרי החינוך החרדי. כלומר, 40 אחוזים מהמצביעים החדשים יצביעו לגוש הימין (כשהנטייה הברורה שלהם היא להצביע לגוש שאליו משתייכים הוריהם). לכך נוספים שני מנדטים לגוש הימין רק מכוח הגידול הדמוגרפי. כך מתחיל גוש הימין על רצף של בין 63 ל־65 מנדטים, "וזה לפני שהתחלנו לדבר על נושאים אחרים".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד בפוליטיקה
"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"
עוד בפוליטיקה
ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
עוד מאת חגית רוזנבאום
המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה
"הרפורמה הוציאה את השד מהבקבוק"
אבל זה לא רק מנדטים, מסביר פילבר, מדובר בנקודה הארכימדית שאליה תגיע מדינת ישראל בבחירות הללו. הוא מתאר כיצד מאז המהפך ב־77' התרגל השמאל כי המנגנון נותר בידיו, וגם כשהימין בשלטון הוא לא היווה מבחינתו איום. בבחירות 2015 הוכה השמאל בתדהמה, לאחר שבניגוד לכל תחזיותיו הימין ניצח. "זה יצר עולם חדש בקרב על ההגמוניות. התובנה שהובילה אז את הדיפ־סטייט הייתה שאת הימין ונתניהו אי אפשר לנצח בקלפי, ולכן הם ינסו להוריד אותו בדרך של הפללה. כל תיקי נתניהו נולדו שם".
ההתנהלות הזאת, כולל חקירות, מעצרים, סיכול של אנשים בסביבת נתניהו, וכמובן היזון בין הזרוע המשפטית לתקשורתית סביב המשפטים, נמשכה עשר שנים. התחנה הבאה הייתה הרפורמה המשפטית. "היא פתחה את הבקבוק והוציאה את השד. זה הוביל אותנו לאירוע חברתי דרמטי שאנו חווים בשלוש השנים האחרונות, ושיאו יהיה בבחירות הקרובות. אני אופטימי ואני חושב שנגיע לנקודת הכרעה. קשה לנו להסתכל מבחוץ על התהליך ההיסטורי שאנחנו בתוכו, אבל הוא אקספוננציאלי. זה התחיל ב־2015, קיבל האצה במחאה ועוד יותר ב־7.10. אני מכיר את השמאל בגלגוליו הקודמים, ובחוויה שלי השנאה, העוינות, החרדה והפחד הם מעולמות אחרים שאנחנו לא מכירים. אנשים שהיו שותים איתי קפה, היום לא מדברים איתי. זו עוינות של אויבים, לא יריבים. אבל צריך לא לפחד מזה, האירוע ייחתך בבחירות וזה יהיה יום קשה לשמאל, שחי בתודעת ניצחון וחושב שבבחירות הכול יסתדר".
במבט לאחור משרטט פילבר כיצד סידר השמאל מערכות הגנה תודעתיות סביב הגביע הקדוש שלו – בית המשפט העליון. מדובר בשירות הציבורי, עם כרבע מיליון עובדים, שהפקידות השתלטה עליו, הטמיעה בו רעיונית את ערכי אהרון ברק, ובכך סיכלה כל רפורמה שניסה שלטון הימין לקדם במערכות הכלכלה, הצבא והתקשורת.
"מסיבת העיתונאים השלומיאלית של יריב לוין, שבה הכריז על הרפורמה, בעצם חשפה את הדיפ־סטייט, כי הם היו כל כך היסטריים, חיכו הרבה זמן לרגע שננסה לפרק אותם מהכוח. הם ראו צל הרים כהרים, הבינו את משמעויות העומק והבינו איפה הם מוברגים יותר ממה שאנחנו הבנו. הם הורידו את רשתות ההסוואה וחשפו את כל צבא הדיפ־סטייט. כל מי שעד אז לא היה מזוהה, נחשף – בתקשורת, בביטחון ובכלכלה".
פילבר מסביר כיצד ההיחשפות של זרועות הדיפ־סטייט במחאה, וביתר שאת בעקבות אירועי 7.10, פירקה את הזרועות הללו בזו אחר זו מכוחן הציבורי. תחילה הזרוע הביטחונית: הוא מתאר כיצד עבדה השיטה בצמרת צה"ל עד אז, שם דאגו מקבלי ההחלטות במטכ"ל להרחיק כל קצין שאינו משתייך למילייה החל מדיוני השיבוצים לדרגת אלוף משנה, וכך לוודא שלעולם לא יחדור גורם זר לתפקיד הרמטכ"ל. מי שבטעות הצליח להתקדם, כמו אופק בוכריס או עופר וינטר, טופל בהתאם – תפירת תיק, תווית של משיחי, וכל רעיון אחר שפלט אותו החוצה.
"כך עבדה השיטה ואנחנו היינו נאיביים והאמנו לה. אבל אז היא התפרקה לנו מול העיניים, וזה הנס הגדול במה שקרה ב־7.10. תראו איך רונן בר נלחם כדי שלא יכניסו לו לשב"כ מישהו אחר. אבל בגלל שהם כשלו בצד המקצועי, הם איבדו את הלגיטימציה להגיד לדרג המדיני 'אנחנו יודעים לנהל את המדינה'. הם היו במגננה, בפעם הראשונה קרה שדרג מדיני אומר: 'אנחנו לא מקשיבים לכם'. בעולם הישן, אם היה עומד ליברמן כשר ביטחון ואומר 'אני רוצה להיכנס לעזה', היה עומד הרמטכ"ל איזנקוט ואומר: 'לא יהיה'. זה היה צבא שיש לו מדינה, וכל האירוע הזה נשבר. עכשיו אין להם לגיטימציה מוסרית להגן על הגביע הקדוש".
גם נתניהו עבר מטמורפוזה, טוען פילבר. "עד אז הוא נתן אמון במערכת הביטחונית. אבל ב־6:29 בבוקר הוא שאל: 'איך קרה ששיקרו אותי? מאותו רגע אני לא עובד איתם, אני בודק אותם'. ובשלוש השנים האחרונות זה תהליך לעומתי. אנחנו בוחנים אתכם, גם בקבינט. ואז החל האירוע של החלפת ראשים, ברמה כזו שממנה תתחיל זליגה למטה. בהרבה לחץ הצליחו להחזיר תת־אלופים שהיו בדרך החוצה, עכשיו הם יהיו הרמטכ"לים הבאים והם יבחרו חברים שלהם. נשברה יכולת ההשפעה של המערכת הביטחונית להיות גורם משפיע ומגן על הסיפור".
הציבור משנה הרגלי צפייה
פילבר מרחיב את הדיבור על הזרוע התקשורתית, הן משום שלדבריו התהליך אצלה גלוי ועמוק יותר, והן בשל היכרותו עם התחום מקרוב בהיותו מנכ"ל משרד התקשורת בממשלת נתניהו לאחר בחירות 2015.
בחוויה האישית, שמשקפת היטב את הלך הרוח הכללי, עבר פילבר מסע צלב וסיכול תקשורתי בידי אותו דיפ־סטייט, כאשר ביקש לערוך רפורמות עומק שיפתחו את שוק התקשורת ויזיזו את הגבינה ממקומה. הטייקונים הרלוונטיים, שגם הם חלק מהדיפ־סטייט הכלכלי שמחזיק את המערכת, נעמדו על הרגליים האחוריות והתקשורת גויסה גם היא להילחם במנכ"ל שמסרב ליישר קו עם הפקידים והיועצים המשפטיים.
הוא מדגים זאת בכך שעד השנה ההיא היו לשמו ארבעה אזכורים בלבד בגוגל, ומאז שנכנס לתפקיד אצל נתניהו הוא זכה לשלושה מיליון אזכורים, שליליים כמובן. "זה היה ברמה שכל שש שעות עלתה עליי כותרת שלילית ומלוכלכת באתר אחר". פילבר לא נרתע, והמשיך לנסות לקדם את הרפורמות שלו בכל דרך. היריב שמולו החריף את המאבק, ולאחר השחרת שמו הצליח גם לגרור אותו לחדרי החקירות ולהליכים משפטיים שהוא סוחב על גבו כבר תשע שנים. אולם בסופו של דבר הצליח פילבר לזרוע זרעים לשני ערוצים שבהמשך יהיו חלק מהמהפכה: ערוץ 14 (שהחל כערוץ 20 – ערוץ המורשת) וערוץ i24. אירועי המחאה, ואחריה המלחמה, הוא מסביר, חשפו את הדיפ־סטייט התקשורתי ביתר שאת, והציבור הגיב בהתאם.
"התקשורת נכנסה אול־אין לכל האירוע של המחאה. ערוץ 20 שהקמתי היה עם חצי אחוז רייטינג במשך 5 שנים, ואת ערוץ 24 לא הצלחנו להקים עדיין. ואז הגיעה המחאה והתקשורת הרגישה מאוד בטוחה ואמרה: עכשיו נדברר כמו דוברים, לא מהיציע בכלל. נפתח שידורים חיים, נבנה את כל הנרטיב באולפנים. ואז קרה משהו שלא קרה עד אז בעולם המערבי", הוא אומר, "וזה עוד לפי המספרים שלהם. הייתה פתאום נטישה של ציבור מאוד גדול שראה אותם, עזב אותם ועבר ל־14. בטבלת הרייטינג, 14 קפץ מאחוז וחצי ל־4 אחוזים בתחילת המחאה. אנשים נטשו את המסך, לא היו מסוגלים לשמוע את זה יותר וחיפשו אלטרנטיבה. הם התחילו לזלוג, כך במשך חצי שנה. ב־7.10 כלי התקשורת היו עמוק באירוע להפיל את הממשלה בכל מחיר, הסלימו מסרים עוד הרבה יותר, ואז קרתה הקפיצה השנייה: 14 קפץ מ־4 אחוזים ל־8 אחוזי רייטינג. הכול בכלי המדידה שלהם".
זה כבר היווה איום רציני על עוגת הפרסום, שבה לפי הכללים בענף כל אחוז רייטינג שנתי שווה ל־25 מיליון שקלים בתקציבי פרסום. "לשיטתם, ל־14 מגיעים כבר 200 מיליון שקלים. הם חייבים לשבור את זה, ולכן הפכו את זה מאירוע כלכלי לערכי, והתחילו לדבר על ערוץ תבהלה ותרעלה. הם באו להסביר למנכ"לים של החברות במשק שזה לא גוף תקשורתי, ושאם הם ישדרו אצלם פרסומות זה יפגע להם במותג".
בג"ץ מבצע נסיגה לאחור
זרוע נוספת היא מערכת הכלכלה. פילבר מתאר באריכות את הקשרים בין בג"ץ לבנקים ולטייקונים וחוזר חלילה, ואת קבוצת 150 מנהלי החברות הגדולות במשק שהעניקו למחאה נגד הממשלה חמצן כלכלי בסכומים אסטרונומיים. אבל גם בדיפ־סטייט הזה, הוא מנתח, החלה התפוררות בשלוש השנים האחרונות. "במערכת הכלכלית הבינו שעקצו אותם. באו אליהם אנשי המחאה, והבטיחו: תזרימו כסף ונפיל את הממשלה. האירוע המכונן היה צריך להיות ביולי 2024 – חוק הגיוס. נתניהו אמור היה לחטוף צו של פושע מלחמה מהאג, הם היו קונים בהרבה כסף חצי מהציונות הדתית להיות אידיוטים שימושיים לחוק הגיוס, עושים חרבו דרבו לחרדים ומסכסכים אותם בתוכם, הממשלה נופלת ביום שצריך להעביר את חוק הגיוס, באוגוסט גנץ ראש ממשלה עם ביידן – ובא לציון גואל.
"מינואר עד יוני תרמו אנשי הייטק עשרות מיליונים. הגיעו יולי, אוגוסט, אוקטובר – והם ראו שכלום לא קורה. והם אנשי עסקים, הם הבינו שזו השקעה כושלת והפסיקו להזרים להם כסף. פתאום כל הרדמנים התחילו לצאת בגיוס המונים כי אין להם את הקופה הגדולה. ואותם טייקונים גם הוציאו כסף מהארץ, השקל התחזק והם הפסידו 30 אחוזים על הכסף שהוציאו, הבורסה עלתה והם הפסידו עוד יותר. אז הם הבינו שהם לא יודעים לקרוא את המציאות הפוליטית ויצאו מהמשחק. הם עדיין חושבים אותו דבר ומדברים ככה בסלון, אבל כבר לא עובדים במחאה".
סיכומו של דבר, החומה הזאת כולה בשלבים אחרונים של התפוררות: "התקשורת לא משפיעה היום על כלום, כי הפכה להיות פוליטית. המערכת הביטחונית בשלבים אחרונים של תפיסת נקודות המשלט, הם הפסידו זה אחר זה. והמערכת המשפטית שהתאבדה כדי להגן על הייעוץ המשפטי הפכה את עצמה לפארסה. היום רוב העם חושב שזו מערכת רקובה, מסואבת ולא מקצועית, ולא ייתן לה גיבוי. לא יהיו היום 400 אלף איש שייצאו לקפלן להגן על גלי בהרב־מיארה כשם קוד".
כך הוא גם מסביר את צעדיו התמוהים לכאורה של בג"ץ בשבועיים האחרונים: "בג"ץ נשאר לבד בלי ההגנות האלה. אין לו ראש שב"כ, ראש מוסד, ראש אמ"ן, מלמ"ב. גלי בהרב־מיארה מחפשת חוקרים שיסכימו להפליל בשבילה את נתניהו, כי שלושת החוקרים שעשו את זה מסובכים עכשיו בעבירות, והאחרים לא רוצים להסתבך גם. הם נשארו עם עור מאוד דק ואנחנו קרובים להתמוטטות מגדל הקלפים. הם שחקו את כל הכוח והרזרבות שיש להם.
"לכן בימים האחרונים בג"ץ שינה את עורו בנושאים שקשורים לשיבוש עבודת הממשלה, ובאנדרסטייטמנט הוא לא מזדרז לתקוע אותם אלא להפך. המערכת שלהם קרסה לתוך עצמה. בג"ץ יגיע לינואר 2027 כשמקימים ועדה למינוי שופטים וממנים שמונה שופטים חדשים כשהימין שולט, ואז הסיפור נגמר. הם קולטים את זה ומתחילים עכשיו לעשות נסיגה לאחור, לחזור לאמנות וסיכומים ולשולחן הדיונים. הם הבינו שאיבדו את הכוח בשליטה על הדיפ־סטייט. אין למערכת את ההגנות שהיו לה וההיבריס שלה ירד. הכול מתחיל מזה שבעוד שנה וחצי השופט שיקבע את ההרכבים בעליון יהיה תושב אלון שבות".
כל התיאור האופטימי הזה, הוא מציין, לא נועד להכניס את הימין לשאננות, אלא לדרבן אותו לקפוץ על העגלה ההיסטורית ולהסיט אותה לכיוון הנכון, והפעם לצמיתות.
לתגובות:
