– אבא?
– כן חמוד.
– מתי ישראל תהיה במונדיאל?
– אף פעם חמוד.
אולי יעניין אתכם
– אף פעם?
– אף פעם.
– איך אתה יודע שאף פעם? אף פעם זה מלא זמן.
– ובכל זאת. לא יהיה, לא יקרה ואל תפתח ציפיות.
– אבל במונדיאל יש עכשיו 48 נבחרות.
– יכולים להגדיל את המונדיאל גם ל־250 נבחרות, אנחנו לא נעלה. גם אם אנחנו נהיה המארחת של המונדיאל נצליח להישאר בחוץ.
– מה, כי כולם אנטישמיים?
– הלוואי בגלל האנטישמיות! הלוואי שמה שהיה עומד בינינו ובין המונדיאל זה שנאה על רקע שיוך אתני. הלוואי. חלום שלי. שונאי ישראל היו מתים להחרים אותנו בכדורגל, אבל הם לא מקבלים את הצ'אנס. לדעתי, אגב, זה רק גורם להם לשנוא אותנו יותר.
– אז לא נהיה במונדיאל.
– נכון. בקושי למכביה אנחנו עולים וזה אירוע ליהודים. לא יקרה.
– אבל למה?
– כי זה לא בשבילנו.
– כי אנחנו היהודים יותר אנשי רוח כזה? עם הספר?
– אה… לא יודע אם זה מה שעוצר אותנו. אני לא חושב שאוסקר גלוך ודור תורג'מן מפשלים בנבחרת כי הראש שלהם בסוגיה סבוכה בחולין.
– אז למה מפשלים בנבחרת?
– כי אין לנו את זה.
– מה אין לנו?
– אופי.
– אה.
– ויכולת התמדה.
– אוקיי.
– וכושר.
– בסדר.
– ומשמעת. משמעת זה חשוב, גם זה אין לנו.
– אבל יש לנו כישרון!
– עם כישרון לא הולכים למכולת, ילד.
– אבל אמא אומרת שאתה סופר מוכשר.
– היא צודקת ובאמת אני לא הולך עם זה למכולת. הולכים פעם בחודש לאושר עד וקונים בזול את כל הפסטות עם המותגים המפחידים שאף אחד לא מכיר.
– אוו ווה.
– אני די בטוח שהפסטות שלנו הן 72 אחוז בריסטול.
– אולי אתה פשוט לא מבשל אותן מספיק זמן.
– תירגע מהר או שאין יותר במבה לולו.
– יש!
– לכל הרוחות.
– אבל אבא, משהו בטח אפשר לעשות. אולי מגיל צעיר לשנות את ההרגלים הרעים של השחקנים.
– אתה מתכוון לחנך?
– כן.
– אתה מרגיש שאתה חי במדינה מחנכת?
– כן.
– תזכיר לי מה עשו אצלכם לכבוד חודש העברית?
– נתנו לנו לראות בשיעור חברה את הסרט חגיגה בסנוקר.
– יפה.
– אז איך זה שבג'ודו למשל אנחנו כן טובים?
– כי בג'ודו לא צריך לשתף פעולה, חמוד שלי, שזה עוד משהו שאנחנו לא טובים בו. ג'ודו זה ישראלי אחד עצבני שיודע שהוא צריך לתת את כל מה שיש לו בארבע דקות מקסימום בלי להתחשב באף אחד. זה בול בשבילנו. אם קרב ג'ודו היה חמש דקות גם בזה היינו נכשלים.
– הבנתי.
– אנחנו לא בנויים למרתון. אנחנו עם של ספרינט.
– אז אנחנו טובים בריצת מאה מטר?
– אל תצחיק אותי ילד, מה פתאום. אל תשכח שצריך להתאמן. אנחנו לא בקטעים האלה של להתאמן.
– אז לא הבנתי.
– אנחנו כעם בנויים ללחימה אינטנסיבית, קצרה ומאולתרת שלא דורשת המון הכנה מראש או משמעת לתוכנית סדורה, כי אין כזאת. בזה אנחנו אלופים, מנצחים בכל פעם.
– אנחנו עדיין מדברים על ספורט?
– בטח בטח, על מה עוד אפשר לדבר.
– אז מה עושים?
– מתייאשים.
– אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
– אבל זו דרך ממש ארוכה ילד. והיא גם חסומה בגלל עבודות בכביש ובולענים ואם עוברים אותם אז יש צוק שנופלים ממנו בפלייאוף נגד דנמרק.
– אז בלתי אפשרי.
– שמע, יש סיכוי ממש קטן אם נצליח לצמצם את העולם ל־15 מדינות. אבל זה המון מדינות להשמיד רק בשביל לעלות למונדיאל. נראה לי טיפה מוגזם.
– אז לא נהיה במונדיאל אף פעם.
– בדיוק.
– אז מה כן?
– חידון התנ"ך העולמי ביום העצמאות. שם אנחנו נותנים בראש.
– ויש שם את מסי?
– אבשלום קור.
– אני אראה חגיגה בסנוקר.
– אמרתי לך שאנחנו לא יודעים לחנך.
לתגובות: