הטור שפרסמתי לפני כמה שבועות, ובו סיפורה של חברה בנושא שלום בית, גרר תגובות חיוביות רבות מהקוראים. אז הנה עוד סיפור כזה, משיחה עם חברה אחרת – מעורר השראה לא פחות.
"אני נשואה כחמש עשרה שנים, ובסך הכול הצלחנו בעלי ואני להקים מסגרת משפחתית טובה ויפה. היחסים בינינו בדרך כלל רגועים ונעימים, אך נושא אחד מעיב עליהם: חינוך הילדים. בעניין זה יש לנו חילוקי דעות גדולים. לי יש דרך משלי בחינוך ולו יש דרך אחרת – הרבה יותר חריפה ותקיפה. ההתייחסות שלו לנושא מעוררת אצלי התנגדות, ואני חוששת שפעמים רבות הוא גורם לילדים נזק של ממש. ניסיתי לדבר איתו על כך לא אחת, אך לא השגתי כל תוצאה, ואולי להפך. השיחות הללו בדרך כלל הולידו ויכוחים ואי נעימות שפגעו בשלום הבית שלנו. שנים התהלכתי בתחושה של תסכול וחשש מהשלכות העימות הקבוע הזה על נפש הילדים.
"עד שהחלטתי, בלב די כבד, ללכת ליועצת לשלום בית. הייתי סקפטית כי ידעתי שבעלי לא יבוא איתי ושבכלל הוא לא חושב שהוא צריך לשנות משהו. כל כך ברור לו שהצדק איתו – אז מה זה יועיל אם היא תגיד לי שאני צודקת ושהוא צריך להשתנות?"
לראות את האור
אולי יעניין אתכם
"לתדהמתי הרבה, אחרי שסיפרתי ליועצת את כל קורותיי היא לא עשתה את המצופה ממנה ולא אמרה לי עד כמה אני צודקת ושבאמת בעלי חייב להשתנות. היו לנו שיחות ארוכות ומדהימות שהפכו לי את זווית הראייה מקצה לקצה. היא לימדה אותי דרך הסתכלות שאיננה נכונה רק לגבי בעלי, אלא לכל האנשים שמסביבי. בדרך זו מניחים בצד את הביקורת על האדם השני, לא מתייחסים אליה כלל, ומחפשים בכל התנהגות שלו רק את הנקודה האחת שאיתה אנחנו כן מזדהים. אם אני מבקרת את בעלי ומסבירה לו היכן הוא טועה – גם אם הוא יסכים (מה שלא ממש קורה), זה יגרום לו להרגיש רע עם עצמו ולא יאפשר לו להשתנות. אבל אם מראים לו את הנקודה הטובה בהתנהגות שלו, פתאום הצדדים הטובים שבו מתעצמים, ומעצמו הוא כבר יצליח לראות מה עליו לשנות. וגם אם לא, ברגע שאני מתמקדת בטוב שבו – ממילא הרע מפסיק להעסיק אותי.
"זה כמו חדר חשוך שאני יודעת שהוא הפוך ומבולגן ומסבירה לבעלי איך צריך לסדר אותו. זה מרגיז ומעורר התקוממות. אבל ברגע שאני מדליקה בחדר הזה נר אחד קטן של אור – הוא יכול לראות בעצמו מה דורש שינוי. השיטה המופלאה הזאת פשוט חוללה שינויים מדהימים בביתנו. היום אני מעריכה הרבה יותר את הדרך שלו ורואה בה יתרונות רבים, ובאופן טבעי גם הדרך שבה אני מחנכת השתנתה".
מיני שניצל תירס "אפרוחים"
את שניצל התירס הנפלא הזה מכינים בקלות ובמהירות. הוא טעים, עשיר ואהוב על הילדים, ומוצלח הרבה יותר מהגרסה הקנויה. כאן הוספתי עוד מדרגה והפכנו אותו בעצם לאפרוחים מתוקים: יצרנו שניצל עגול, הלבשנו על שיפוד והוספנו פה מתירס, כרבולת מגמבה ועיניים שהחלק הלבן שבהן עשוי מצנונית ועליה טפטפתי מעט שוקולד מומס. אם לא רוצים לשלב שוקולד, אפשר לעשות את האישון של העין מזיתים שחורים. בכל מקרה, אני נהניתי מאוד להכין אותם, ונראה לי שגם הילדים שלכם ייהנו.
דרגת קושי:
קלה
זמן טיגון:
4-3 דקות מכל צד
כ־20 שיפודים ויותר
500 גרם גרגרי תירס (קפואים ומופשרים, או מסוננים מקופסה ללא הנוזלים)
כוס קמח מלא 80 אחוז או כוסמין או תערובת קמחים (עדשים, קינואה, חומוס וכל קמח אחר שאוהבים)
חצי כוס פירורי לחם
ביצה
כפית מלח
חצי כפית סוכר או דבש
שן שום כתושה
חצי כפית אבקת בצל או בצל מיובש או בצל קצוץ (לא חובה)
לציפוי:
2 ביצים טרופות
פירורי לחם
שמן לטיגון
לעיצוב וקישוט:
שיפודים
ירקות לקישוט (גמבה, צנונית, תירס)
שוקולד מומס או זיתים שחורים
מכינים את העיסה: שמים במעבד מזון ⅔ מכמות התירס, את הביצה ואת הקמח, פירורי הלחם, המלח, הסוכר או הדבש, השום והבצל (אם משתמשים). טוחנים הכול לעיסה אחידה ומעבירים לקערה. מוסיפים את שארית גרגרי התירס ומערבבים.
מעצבים את השניצלים: משטחים את התערובת על נייר אפייה לשכבה אחידה בעובי של כסנטימטר אחד, ומיישרים בעזרת מרית מתכת. בעזרת רינג (קורצן) קורצים עיגולים בקוטר של כ־2 סנטימטרים (אפשר כמובן ליצור כל צורה אחרת שרוצים). מהתערובת הנותרת יוצרים שניצלים רגילים, גדולים או קטנים לפי הצורך.
מצפים ומטגנים: שמים בצלחת אחת את פירורי הלחם ובצלחת נוספת את הביצים הטרופות. טובלים כל עיגול בביצה ולאחר מכן בפירורי הלחם. מחממים שמן במחבת ומטגנים 4-3 דקות מכל צד עד להזהבה. מעבירים לצלחת עם נייר סופג. אפשר גם לשמן מעט נייר אפייה, להניח עליו את השניצלים ולאפות בתנור שחומם מראש ל־200 מעלות במשך 12-10 דקות עד להזהבה.
מרכיבים ומקשטים: מלבישים את עיגולי השניצל על השיפודים, שלושה בכל שיפוד. מקשטים בפה מגרגר תירס חצוי, "כרבולת" מגמבה, עיגולי עיניים מצנונית ואישונים משוקולד מומס או מזיתים שחורים.
לתגובות:
