כמו ספין של ערוץ 12, כמו המפלגה התורנית של בנט, כמו ההתפכחות אחרי שבעה באוקטובר שהחזיקה מעמד חמש דקות בערך, גם המונדיאל שהיה פה אך לפני חודש נשכח והתפוגג כאילו מעולם לא היה. במשך חמישה שבועות טחנו לנו את המוח עם תחזיות עמוקות ופרשנויות עקומות, ואז הגיע הגמר שגמר אותנו ומאז אנחנו מתכחשים לאירוע. קשה להאשים אותנו, יש לנו מספיק פוסט־טראומות גם בלי להיזכר בערגה בספרדים האנטישמיים חוגגים עם הגביע, בבחינת כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נתנו גול.
אז למה אני בכל זאת מזכיר את האירוע הרחוק הזה? כי במונדיאל הזה נכנסו כמה חוקים חדשים, שלפחות אחד מהם כדאי מאוד ליישם גם מחוץ למגרש. אני יודע, החיים הם לא כדורגל, על המגרש פיפ"א קובעת את הכללים ובמציאות בג"ץ עושה מה שבא לו. ובכל זאת, בואו ננסה לאמץ כמה דברים מעולם שחקני הכדורגל. אם לא נצליח, לפחות נדע באופן סופי שהדשא שלהם ירוק יותר.
לפי החוק החדש, שופטי ה־VAR – כלומר אלה שיושבים בסבבה מול המסכים בזמן שהשופט הראשי מזיע את נשמתו על המגרש – יכולים לא רק להגיד לו אם הייתה עבירה, או נבדל, או שכדאי להעביר ערוץ כי המשחק לא מתקדם לשום מקום. הם גם יכולים לגרום לשופט להפוך החלטות, כי הם רואים את המציאות הרבה יותר טוב ממנו בגלל שבניגוד אליו, כזכור, הם לא מזיעים בעיניים.
כבר בתחילת הטורניר, כשארצות הברית שיחקה נגד פרגוואי, השופט קבע ששחקן אמריקני הכשיל שחקן יריב, שלף נגדו כרטיס צהוב ופסק בעיטת עונשין לטובת פרגוואי. אבל אז לחשו לו באוזנייה שזה בדיוק להפך – האמריקני לא נגע בו, זה ההוא מפרגוואי שבמקום לשחק כדורגל עשה הצגת תיאטרון. אז השופט עצר את המשחק, צפה בהילוך החוזר ושינה את ההחלטה: כרטיס צהוב לשחקן מפרגוואי על התחזות, שום ענישה לארצות הברית שבסוף גם ניצחה.
אולי יעניין אתכם
כרטיס אדום ופנסיון מלא
ועוד אירוע, יותר דרמטי: ברבע הגמר בין ארגנטינה לשווייץ השופט שרק לעבירה נגד הארגנטינאי לאנדרו דניאל אלן גונזלס פארדס קלמנטינוס (את רוב השמות לא המצאתי), באשמת הכשלת השוויצרי בריל דונלד אמבולו (הוא גדל במשפחה קשת יום, יש לו רק שלושה שמות) וגם הוציא לפארדס כרטיס צהוב. ושוב – מה־VAR דיווחו לשופט שהמצלמות מראות בבירור שאמבולו זרק את עצמו על הדשא בסלטה מרשימה (9 בסולם ניימאר), כדי להכשיל את השופט שיחשוב שפארדס הכשיל אותו. כלומר את אמבולו. השופט הציץ, נפגע (לא נעים לגלות שעבדו עליך) ושינה את ההחלטה, מה שלפי החוק החדש גם חייב אותו לבטל את הכרטיס הצהוב של פארדס ולהעביר אותו לאמבולו. אבל אמבולו כבר קיבל קודם כרטיס צהוב, והמשמעות של צהוב שני היא כרטיס אדום והרחקה מיידית מהמשחק. כדורגל זה לא כמו תרבות הנהיגה בישראל, בכדורגל צהוב זה סימן להרגיע, לא לתת גז עד הסוף כדי להספיק לעבור את הצומת. בקיצור, אמבולו יצא אהבל – גם ניסה להעליל על שחקן יריב, גם נחשף לעיני כול, וגם השאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים ובסוף ארגנטינה ניצחה. מה שלא עזר לה מול ספרד, אבל על זה כבר סיכמנו שלא מדברים.
עכשיו תארו לכם שהחוק הזה היה מיושם בעולם האמיתי. דמיינו שמישהי – נגיד, למשל, סתם זורק דוגמה: הפרקליטה הצבאית הראשית – הייתה נתפסת כשהיא מנסה להעליל על חיילי צה"ל כאילו הם התעללו בעציר מעזה. אני יודע שלהעליל עלילות על התעללות זה דבר שלא יעלה על הדעת, בטח לא מצידה של אלופה בצבא הגנה לישראל, אבל תזרמו איתי רגע. נגיד, באופן היפותטי לגמרי, שהיא הייתה מדליפה סרטון מבושל שמתדלק את הקמפיינים הכי אנטי־ישראליים ברחבי העולם, מגישה נגד החיילים כתב אישום חסר בסיס, ועוד מצהירה לבג"ץ – יחד עם היועצת המשפטית לממשלה – שהיא עשתה מאמצים על־אנושיים למצוא את זהות המדליף אבל אין שום אפשרות לגלות מי זאת. או זה. באמת, מאיפה לה לדעת.
אילו היינו מתנהלים על פי חוקי הכדורגל, שופטי ה־VAR היו קובעים מיד עם פרסום הסרטון שאין בו כלום ושום דבר, השופט הראשי היה מזכה את קורבנות העלילה והפצ"רית הייתה מקבלת כרטיס אדום ופנסיון מלא בכלא, כמו שזממה לעשות לחיילים של כוח 100. אבל מכיוון שאנחנו חיים בעולם מתורבת ולא במשחק פרימיטיבי, השורה התחתונה היא שהחיילים הושמצו על לא עוול בכפם, הודחו מהצבא ולא יכולים לנסוע לחו"ל מחשש שייעצרו שם. מי שהעלילה עליהם, לעומת זאת, יושבת בנחת בבית, מלטפת את דרגות העלובה – סליחה, האלופה – שלה, ממשיכה לקבל משכורת דשנה על חשבוננו ומתכננת את הראיונות הנרגשים שהיא תעניק לכלי התקשורת, אחרי שהתיק נגדה ייסגר בנימוק ענייני של שקר כלשהו.
הכדור יתגלגל לכדור הארץ
עכשיו בואו נחשוב על תרחיש אחר, דמיוני לגמרי כמובן. נניח, לשם הדיון כמובן וללא שום רמיזה שדבר כזה יכול להתרחש במציאות, שפרקליטות המדינה מגישה נגד מאן דהוא כתב אישום. ונניח שאותו מאן דהוא הוא במקרה – רק במקרה – ראש הממשלה. ונניח שבמשך עשר שנים מוציאים על הסיפור הזה מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור ומטרללים את המדינה עד עפר. אבל אז, במהלך המשפט מתברר שהראיות קלושות עד לא קיימות, ושכדי לתפור (סליחה, לרקום) את התיק התביעה הפעילה לחץ על עדים פוטנציאליים במטרה לשכנע אותם להעיד עדות שקר. האם מישהו מהתופרים – סליחה, הרוקמים – ייתן את הדין? ומה יעשו השופטים? יהפכו את הקערה על פיה, או שבדיוק כשיעדכנו אותם מה־VAR תהיה להם תקלה באוזנייה?
ומה לגבי בכירים מאוד לשעבר (כן אולמרט, בוגי וחלוץ, אני מסתכל עליכם) שמפיצים נגד אזרחי המדינה עלילות מסמרות שיער? וחברת הכנסת שרן השכל, שרגע אחרי שפרשה מהקואליציה פרסמה שהכריחו אותה לצלם את הבחירה החשאית למבקר המדינה, אבל כשהמשטרה זימנה אותה לחקירה היא לא ידעה, לכאורה, להגיד מי אמר לה לעשות את זה?
אילו החבר'ה האלה היו שחקני כדורגל, הם היו משלמים ביוקר על התרגילים המלוכלכים שלהם. אבל במציאות שמחוץ למגרש הם יכולים להעליל, להכפיש, להכליל, להבאיש, ולא יקרה להם שום דבר. אם השופט יקנה את ההצגה ויעניש את היריב, מה טוב. אם במקרה המזימה תיחשף, שתיחשף. אולי הקהל ישרוק בוז מהטריבונה, אבל השופט יתעלם באלגנטיות. לא ייאמן שאת הציווי "ועשיתם לו כאשר זמם" מפרשת השבוע מקיימים היום רק במגרשי הכדורגל.
עכשיו בטח תגידו שזו לא דוגמה טובה, כי אם השופט שלף את הכרטיס זה כבר לא "כאשר זמם" אלא "כאשר עשה", שזה דין אחר לגמרי ומה בכלל קשורה פרשת שופטים לרשות השופטת. אז כן, במונרכיה המשפטית שלנו באמת אין קשר. אבל יום אחד הכדור יתגלגל, המערכת המשפטית תתחבר לכדור הארץ, והזוממים למיניהם ילמדו שיש VAR ויש דיין. תקראו לזה צדק, תקראו לזה קארמה, תקראו לי כשהמשחק יתפתח ומשהו סוף סוף יזוז פה. זה חייב להתהפך מתי שהוא. הכדור, אתם יודעים, הוא עגול.
לתגובות:
