התחלה// נולדה וגדלה בבת ים, ומאוחר יותר עברה עם משפחתה לראשון לציון. "גדלתי בבית מסורתי וחם, ראשונה משלושה אחים. כבת הבכורה, תמיד הרגשתי אחריות טבעית לשני אחיי הצעירים".
אבאמא// אבא שמעון מזוז (63), עבד לאורך השנים בתחום ההייטק וכיום גמלאי. אמא אסתר ז"ל, עבדה במשך שנים במשרד הביטחון, תחילה באגף השיקום ולאחר מכן באגף הכספים. "אמא התמודדה עם המחלה במשך שנים רבות, עד שנפטרה לפני כחמש שנים. היא הייתה אישה חזקה ונוכחת מאוד בחיי, עיצבה את מי שאנחנו והשקיעה בחינוך שלנו את הכי טוב שיש. הרבה ממי שאני כיום – זה בזכותה".
ספסל הלימודים// בית הספר התורני 'תחכמוני' בבת ים. "שלחו אותי ל'תחכמוני' כי הוא היה הכי קרוב לבית, ולא מתוך אדיקות דתית. אני זוכרת חולצות מכופתרות בתכלת, גרביונים עד למעלה ושיעורי דינים. בסוף היסודי עברנו לראשון לציון, ושם כבר עברתי לחינוך הממלכתי".
ראש פתוח// את שנות התיכון העבירה בחינוך הממלכתי בראשון לציון מערב. "הייתי תלמידה טובה, אבל ממש לא ילדה קלה – תמיד חיפשתי מה לעשות בשעות אחר הצהריים".
אולי יעניין אתכם
משמרת לילה// כבר בגיל 15 מצאה את עצמה מאחורי הקלעים של תוכנית רדיו טעונה. "אייל מדני העביר אצלנו בבית הספר הרצאה נגד סמים. בסוף השיחה ניגשתי אליו ושאלתי איך אפשר לעזור, והוא הזמין אותי להפיק את התוכנית שלו ברדיו 'לב המדינה'. במשך שנתיים הגעתי בכל מוצאי שבת לאולפן והייתי חשופה לסיפורים קשים של אימהות בוכות, בזמן שבבקרים עוד הייתי תלמידת תיכון".
בעקבות אבא// עם סיום כיתה י"ב התגייסה לחיל הים, בעקבות אביה ששירת שם בקבע. "בהתחלה שירַתי בקריה והגעתי בבקרים יחד עם אמא למשרד הביטחון. בהמשך חיפשתי שירות משמעותי יותר ויצאתי לקורס קצינים. בגלל סיבות רפואיות לא המשכתי לקבע, אבל עשיתי שירות מלא ומספק מאוד בחיל, שאני גאה בו עד היום".
תשובה במדים// את תהליך החזרה בתשובה החלה דווקא במהלך השירות הצבאי. "זה קרה בקורס ההכנה לקצונה, שם הייתי מוקפת בחבר'ה דתיים והתחלנו לעשות שבתות וקידוש ביחד. יש הורים שמפחדים לשלוח את הילדים לצבא שלא יתרחקו, אבל אצלי המפגש הזה דווקא חיזק אותי. אני זוכרת את הרגע שבו הלכתי לאפסנאות והחלפתי את המכנסיים בחצאית".
צעד אחר צעד// תהליך התשובה לא הושלם ביום השחרור, אלא הלך והעמיק לאורך השנים. "מהצבא יצאתי דתייה יותר משנכנסתי, אבל חזרה בתשובה היא תהליך. את הקפיצה המשמעותית עשיתי בגיל 22, כשהכרתי את בעלי ג'וליאן. הוא עלה מצרפת, התגורר במשך שנים בביתו של בבא אלעזר זצ"ל בבאר שבע ולמד בישיבה. כשפגשתי אותו הוא כבר היה עמוק בתוך העולם החרדי".
החצי השני// ג'וליאן מזוז, עולה מצרפת שחי בעולם תורני שונה לחלוטין מזה שבו גדלה. "הוא חיפש בשידוכים ואני הייתי בעולם אחר לגמרי, אבל השידוך פשוט עבד. בתוך שבוע הוא הלך לרב כדי לקבל ברכה והציע לי נישואים, וכעבור חודשיים כבר עמדנו תחת החופה. במקרה הוא נשא את אותו שם משפחה, כך שגם לא הייתי צריכה לשנות אותו בחתונה".
נקודת ההכרעה// טראומת ההתנתקות הייתה הרגע שבו החליטה להיכנס לתוך המערכת הפוליטית. "ראיתי את סבתא שלי יושבת מול הטלוויזיה ובוכה מול המראות הקשים. הייתי מאוד קרובה אליה, ולראות אותה כך טלטל אותי. באותו רגע אמרתי לעצמי: אני נכנסת לזירה הפוליטית כדי להשפיע ולהיות חלק ממקבלי ההחלטות. בגיל 17 התפקדתי לליכוד והתחלתי לפעול בצעירי התנועה – יצאנו לשטח, יזמנו פעילויות בהתיישבות ולמען החיילים, לצד חבורה שרובה מאיישת כיום תפקידי מפתח בפוליטיקה".
חסמי קליטה// את ניסיונה מאחורי הקלעים גייסה לטובת המאבק בחסמי הקליטה של העולים. "כשנישאתי לעולה חדש מצרפת נחשפתי מקרוב לקשיים: מהכרה בתארים וברישיונות נהיגה, דרך פער השפה ועד שוני מנטלי עמוק. מבחינתי, אין מעשה ציוני גדול מלהביא עולים לארץ ולסייע להם להתיישב בה. ראיתי בזה שליחות של ממש – להוריד בשבילם את חסמי הקליטה ולתת מענה לקהילה המדהימה הזאת, ולכל עולה שמגיע לישראל".
מלחמה על התארים// בכנסת ה־20 הקימה וניהלה את השדולה למען עולי צרפת, במטרה לשנות מדיניות מול הבירוקרטיה הישראלית. "פעלנו במשך שנים מול הוועדות כדי לקדם חקיקה ולהביא להכרה בתארים אקדמיים – מרופאים ופסיכולוגים ועד רוקחים. מגיעים לפה מקצוענים שעבדו בבתי החולים המובילים בחו"ל, ונדרשים לעבור מבחנים וסטאז' שמתעכבים שנים. זה הפסד כפול: גם מבריח עולים שחוששים לפרנסתם, וגם מונע מהמדינה כוח אדם איכותי שהיא נואשת לו. השר אופיר סופר עשה בזה עבודה מדהימה, וגם כיום, כשאני מחזיקה את תיק הקליטה ברעננה, זו גאווה ואתגר עצום".
להשפיע מקרוב// המעבר לזירה המוניציפלית ברעננה הגיע בלי תכנון מוקדם. "כיוונתי בכלל לכנסת, אבל לקראת הבחירות המקומיות פנו אליי סיעות שונות בעיר. כאישה שמגדלת שמונה ילדים במערכת החינוך ברעננה, הבנתי שברמה המקומית אפשר להשפיע מהיום למחר – מפתיחת גן ועד סידור הגינה השכונתית. אנחנו, האימהות שמסתובבות למטה עם העגלות, פוגשות את החיים עצמם ורואות בדיוק מה צריך לתקן".
איחוד כוחות// דרכה למועצה נסללה בעקבות פנייה מחבר המועצה הוותיק חיים גולדמן. "חיים הציע שנקים רשימה דתית מאוחדת שתייצג מגוון רחב של סיעות – מהליכוד והציונות הדתית ועד ש"ס ודגל התורה. אומנם לא הצלחנו לאחד את כל הציבור הדתי לריצה אחת, אבל הרשימה שלנו הביאה שני מנדטים ונכנסתי למועצת העיר במקום השני, לצידו של חיים שעומד בראשה".
פסיפס עירוני// מזה יותר משנתיים מכהנת כמשנה לראש העיר ברעננה ומחזיקה בתיק מנהל קהילה. "זה תיק שמחבר בין תרבות יהודית ועירונית, עולים חדשים והמכללה העירונית – ונוגע בקהלים רחבים מאוד. העולים החדשים מהווים כמעט שליש מתושבי רעננה, וברחובות שומעים צרפתית, אנגלית, ספרדית, איטלקית וטורקית. לצד זה אנחנו מעניקים מענה לציבור הדתי, החרדי והמסורתי בעיר מגוונת ומורכבת".
מהפכת החינוך// כהונתה במועצת העיר מונפה לשורה של מהלכים עירוניים. "הקמנו את המרכז למנהיגות והסברה להכשרת דור העתיד. במקביל, הובלנו מאבק על החינוך הדתי: הקמת בית ספר ממלכתי־דתי חדש שייפתח בשנה הבאה אחרי שנים של קיפאון, ומתן פתרון קבע לבית הספר 'חורב' שחיכה לכך יותר מ־20 שנה. בנוסף לכך אנחנו מקדמים בית ספר חב"ד. אלו הישגים שממלאים בגאווה, אבל העבודה עוד רבה".
בעקבות הבן// לאחרונה עשתה מעבר פוליטי מהליכוד לציונות הדתית – צעד שנולד בעקבות שינוי משפחתי עמוק שהחל עוד קודם לכן. "הראשון שעבר לציונות הדתית היה בכלל הבן שלי. כשהיה בן 12, אחרי שנים בחינוך החרדי, הוא בא ואמר שהוא רוצה לעבור לישיבת בני עקיבא כדי להתגייס לצה"ל. הלכתי בעקבותיו. כיום כל הילדים לומדים במסגרות של הציונות הדתית, והתהליך הבית־ספרי הזה הוא שהוביל בסופו של דבר גם למעבר הפוליטי שלי".
הנחת// שמונה ילדים. אביגיל (15 וחצי), אלעזר בנימין (14), אבישג (12), אפרת (11), מיכל (8), מאיר דוד (7), איילה אסתר (4) ויעל בת השלוש.
אם זה לא היה המסלול// "לפני שנכנסתי לפוליטיקה, החלום הגדול שלי היה להתעסק בדיפלומטיה ולהיות שגרירת הסברה באיזו מדינה נידחת בעולם. תמיד רציתי להסביר את מדינת ישראל ולהרים את קרנה בעולם – גאווה לאומית שהייתה ונשארה הדרייב הכי חזק שלי".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל לפני שש בבוקר. "אני לא פותחת את היום בלי מכון כושר – זה נותן לי המון אנרגיות ושמחת חיים. משם ממשיכה לפיזור הילדים ולעבודה במשרד בעירייה. בצהריים יש לי חלון זמן שמוקדש נטו לילדים, לארוחה ולשיעורי הבית, ואחר הצהריים ובערב חוזרת לפעילות ציבורית: אירועי תרבות, ישיבות מועצה וועדות קליטה, קשרי חוץ, חינוך ומכרזים".
פלייליסט// "אני תמיד עם אוזניות. במכון כושר זו מוזיקה קצבית שמאפסת אותי, ברכב אחר הצהריים זו בעיקר מוזיקה ישראלית, ולפעמים שנסונים צרפתיים בהשפעת בעלי".
השבת שלי// השבת סובבת כולה סביב הכנסת אורחים, מסורת שהביא עימו הבעל עוד מימי רווקותו. "בשבת הראשונה שהכרתי אותו, הוא הזמין אותי לקבלת שבת בתל אביב שערך באופן קבוע לכל הרווקים והרווקות בעיר. עד היום הוא מקפיד על שולחן שבת עמוס באורחים, אפילו יומיים אחרי לידה. מבחינתו אין מושג כזה לא להזמין, והבית תמיד פתוח לרווחה".
דמויות מופת// "אמא שלי ז"ל הייתה והינה הדמות המרכזית בשבילי. כיום, כשאני מגדלת שש בנות, בכל צעד שאני עושה אני חושבת איך להיות השראה בשבילן, בדיוק כפי שאמא הייתה בשבילי, ולתת להן תמיד את הכי טוב שרק אפשר".
מפחיד אותי// "אני אמא מאוד מגוננת, והכי מפחיד אותי זה העתיד והחינוך שלהם. אני עושה הכול כדי לתת להם את הכי טוב שיש, אבל תמיד קיימת הדאגה הזאת – לדעת שאני אכן מעניקה להם את הטוב ביותר".
משאלה// "מאוד כואב לי לראות את הקרע ואת חוסר היכולת שלנו לשים בצד דעות קדומות ופשוט לנהל שיח. עם החזות החרדית שלי והפאה, אני מפתיעה אנשים בדעות שלי, וגם אנשים מפתיעים אותי. הייתי רוצה שלא נשפוט מיד לפי המראה החיצוני, אלא נדע להקשיב ולהבין זה את זה".
כשאהיה גדולה// "אני כבר גדולה. הקדוש ברוך הוא נתן לי המון: בריאות, ילדים, עשייה ויכולת להשפיע. מפה והלאה – כל מה שיגיע הוא בונוס, ורק שימשיך לתת לי בריאות להמשיך לפעול".
לתגובות:
