אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ.
קהילות רבות נהגו שלא לומר את "חטאנו לפניך" בראש השנה, מפני שביום הזה אנחנו לא עוסקים בחטאים שלנו ולא מתוודים. גם אני נוהג כך. אבל ה"אבינו מלכנו" הזה ילווה את כולנו בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים.
מכל מקום הניסוח של ה"אבינו מלכנו" הזה מיוחד במינו. אנחנו לא אומרים "חטאנו לך" כפי שצפוי היה שנאמר. אנחנו אומרים "חטאנו לפניך". גם כשחטאנו, לרגע אחד לא השלינו את עצמנו שכביכול אינך רואה ומשגיח. גבר עלינו יצרנו, אבל ידענו היטב: אנחנו חוטאים לפניך, לנגד עיניך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.
אולי יעניין אתכם
כל האלטרנטיבות קרסו, המלכים האנושיים והאלילים, המנהיגים ומשיחי השקר למיניהם. אין לנו מלך, ורק מתוך השוקת השבורה הזאת צומחת ודאות – אלא אתה. אתה המנהיג האמיתי של המציאות, ורק בך ראוי להימלך ולקבל עצה והדרכה. הוודאות המוחלטת הזאת היא לב היום הזה. המלכה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
אנחנו לא מבקשים ביום הזה רק בעבורנו, אלא גם בעבור שמך. שהרי הופעתך בעולם הזה כמלך תלויה במידה רבה בנו, עם ישראל, מבשרי אמונתך. רחמים עלינו הם גם רחמים על שמך, על כן עשה עימנו למען שמך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה.
ביום שבו עלה העולם במחשבה להיבראות, העולם שב ומתחדש. אנחנו מבקשים להשתנות, ומתפללים שכל ההתחדשות של השנה הקרובה תהיה טובה. כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הרי עושה לטובה, גם קללות השנה שחלפה היו לטובה. אבל אנחנו לא מסתפקים ב"לטובה", אנחנו מבקשים טובה – שנראה בעינינו את הטוב של השנה המתחדשת.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
ביום הזה מטפסים עד ספירת הכתר, עד גורלו של העולם, וניתן לשנות את כל הדברים שנראים ככאלה שאינם בני שינוי. על כן גם גזרות שכבר נגזרו עלינו אנחנו מבקשים לבטל מכוחו של היום הזה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ.
כל מחשבה נגד עם ישראל, אפילו מחשבה שלא יצאה לפועל, היא פגימה רוחנית במציאות. ביום הזה, שמבקשים בו בקשות שלמות על עולם מושלם כפי שעלה במחשבה, אנחנו לא מסתפקים בסיכול מעשי טרור. אנחנו מבקשים ביטול למחשבת השנאה נגדנו, עוד בעודה רק מחשבה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ.
באשר למחשבות שלא יתבטלו, וייהפכו ממחשבה לדיבור, מהרהור לעצה – אנא, הפר את העצה, לבל יהפוך הדיבור למעשה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ.
אנחנו מכנים את האויב צר ומשטין. הוא צר, כלומר מצר את צעדינו, מצמצם את הופעת עם ישראל בעולם. כל זמן שהצר נוכח אנחנו צריכים להשקיע משאבים כלכליים ונפשיים בלוחמה ובמיגון במקום בשפע ובהתפתחות רוחנית וחומרית. ההופעה הישראלית בעולם צרה ומצומצמת. והוא גם משטין, כלומר מקטרג עלינו, שהרי הלוחמה של האויבים בנו, לא פחות משהיא בשדה הקרב היא בשדה התעמולה וההכפשה ופוגמת בשמם הטוב של ישראל. ועל מנת שישראל ימלאו שליחותם בעולם אנחנו מבקשים: כלה כל צר ומשטין, על אחת כמה וכמה שלא יהיו מעלינו.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְתוֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵנוּ וּמְקַטְרִיגֵנוּ.
הפה והמילה הכתובה הפכו לכלי נשק מכריעי מלחמות. לפעמים מדובר במקטרגים על עם ישראל שבאים מבחוץ, אויבים של ממש, משטינינו, ולפעמים מדובר בקולות פנימיים שלא מצליחים אלא לומר דברי קטגוריה על ישראל. סתום פיות משטינינו מבחוץ ומקטריגינו מבפנים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ.
לפעמים יש את כל הסיבות המוצדקות להעמיס עלינו דבר, חרב, רעב, שבי ומשחית, אבל אנחנו בני בריתך, והברית בינינו מחייבת כל צד בפני עצמו. כמו ברית בין הורים לילדים, גם אם הילדים לא יעמדו בחלקם בברית – ההורים ימשיכו להשפיע כהורים. ומכל הבקשות הללו חווינו לאחרונה מהו שבי ואיך הוא משנה חיים של עם שלם. אנא כלה כל אלה.
הבקשה לכלות עוון היא מפתיעה, הרי הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אבל הדברים כרוכים זה בזה: דבר, חרב, רעב ושבי בהכרח יולידו מצוקה שתהיה כר נרחב לעוונות. השפע עלינו שפע וניחלץ גם מן העוונות.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ.
שנים ארוכות נראתה הבקשה הזאת כאיזו שארית תפילה מימים עברו. פעם היו מגפות, עכשיו הן נחלת יבשות נחשלות. עד שבאה הקורונה ולימדה איך ברגע יכול העולם להשתנות, להיסגר ולהדביק. למדנו גם איך קשה לעצור מגפה כשהיא כבר מתחילה להתפשט, על כן אנחנו מבקשים: מנע מגפה מנחלתך, עוד בטרם תצא אל הפועל.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
גם את ה"אבינו מלכנו" הזה רבים לא אומרים בראש השנה מפני שלא מזכירים עוונות. ומכל מקום זו תקוותנו הגדולה, סליחה ומחילה. סליחה שלא הבחנו בנוכחות האלוקית וחטאנו, ומחילה שלא עמדנו בחובות שלנו, בציפיות מאיתנו.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ.
פשעים הם הדברים החמורים, חטאים הם הקלים. כאן אנחנו מבקשים שלנגד עיני הקדוש ברוך הוא כל אלה לא יופיעו, לא אלה יהיו הדברים שיגדירו אותנו לעיניו.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵינוּ.
בניגוד לשפה הרווחת היום, שמניחה את זכויות האדם במרכז הקיום ודנה בשאלה מהן זכויותיי ומה מגיע לי לקבל, תפיסת החיים היהודית מניחה במוקד את החובה. החיים הם מתנה ויש בהם שליחות וייעוד, על כן חובות ואתגרים רבים רובצים על הכתפיים שלנו. לא תמיד אנחנו מצליחים להצדיק את הקיום ולפרוע את השטרות. אנחנו זקוקים לרחמים, למחיקת חובות.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.
פתחנו ב"אבינו מלכנו חטאנו לפניך", אבל אנחנו לא מוותרים על פניך, על כן החזירנו בתשובה שלמה, זה מה שבאמת יאפשר לנו לעמוד לפניך. והכול בידי שמיים, אבל נסיבות החיים יכולות לזמן לפתחנו מעוררי תשובה ונסיבות החיים בידיך. ותחילת התשובה בידינו, אבל תשובה שלמה היא סיוע משמיים. אחרי שפתחנו פתח כחודה של מחט, פתח לנו תשובה שלמה כפתחו של אולם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ.
מלך מתנאה בשלמותה של ממלכתו ובבריאותם של נתיניו. אנחנו עמך. על מנת שמלכותך תופיע בשלמות שלח רפואה שלמה לחולים, שישובו לעצמם, שיוכלו לחיות במלוא כוחם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ.
ביום הדין אנחנו מצהירים שאין לנו את היכולת לעמוד בכל תביעות מידת הדין, על כן קרע רוע גזר דיננו, גם אחרי שכבר נגזר.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ.
הזיכרון הוא המשמעות, ואף שאין שכחה לפני כיסא כבודו, הוא בוחר מה לזכור ולמה לייחס משמעות. ביום הזיכרון אנחנו מבקשים זיכרון טוב. הטוב יגדיר אותנו והוא שייזכר לפניך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים.
חיים טובים הם לא רק חיים שטוב ונעים לנו בהם, הם גם חיים שאנחנו מצליחים להיות בהם טובים. להיות אנחנו בגרסה הטובה והמיטיבה שלנו. ויש את ספר הייעוד של העולם ובתוכו פרקים פרקים, שליחויות שליחויות, אנחנו מבקשים שחלקנו בספר הזה יהיה חיים טובים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה.
בספר הזה יש פרקים של חורבן וגלות ובסופו גם פרקי גאולה וישועה, הם הפרקים החשובים בספר. הרי כשעלה העולם במחשבה להיבראות, עלתה לפניו תמונה שלמה. מתפללים להיכתב בספר הגאולה והישועה ולכתוב פרקי גאולה וישועה במו ידינו.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
בספר הזה יש פרקי מחסור ופרקי שפע. גאולה וישועה בהכרח כרוכות בשפע, היכולת לחיות את החיים במלואם תלויה בשפע, וביום הזה שבו נחתכים חיים ונקצבים מזונותיו של אדם, אנחנו מבקשים להיות שייכים לפרקי השפע. למדנו על בשרנו איך עצמאות כלכלית למדינת ישראל היא גם עצמאות מוסרית, ואנחנו מבקשים ליחיד ולכלל פרנסה וכלכלה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹת.
נפתחים ביום הזה ספרי צדיקים ורשעים, זכויות וחובות, אלה שהפריעו לעולם להתקדם אל ייעודו הטוב ואלה שדחפו אותו בזכויותיהם אל תכליתו. אנחנו מבקשים להיזכר כמי שזכו לקדם, להיכתב בספר הזכויות.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה.
כשחיים ופועלים, כשכותבים וחותמים את ידינו בספר, גם חוטאים וטועים. כותבים במקום הלא נכון, משפיעים השפעות רעות, פועלים בניגוד לכוונת הסופר, הקדוש ברוך הוא. אבל בספר תוכנית העולם יש גם פרקי תיקון ומחילה, כאלה שמצביעים על כך שהרע שיצא מאיתנו איננו מגדיר אותנו, הוא איננו נצחי ועל כן בר מחיקה. בספר הזה, שמאפשר להיוולד מחדש ולא להיות מוכתמים מרוב עוונות, אנו מבקשים להיכתב.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב.
ישועה היא תהליך, היא צמיחה, והיא דורשת אורך רוח. יש דורות שלא ראו אותה כלל, היא צמחה בסתר, במעבה האדמה. אנחנו זכינו לראות אותה צומחת. אנחנו לא מכתיבים "עכשיו", אבל אנחנו מבקשים לראות אותה צומחת עוד ועוד, בקרוב.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
יש לנו ייעוד גדול, הוא לא מצטמצם בסיפור הלאומי, הוא אוניברסלי. אנחנו בניו של אברהם שביסס מהפכה אמונית מוסרית בעולם ותכליתנו להשלים את שליחותו, להיות אור לגויים. זה תלוי בקרנם של ישראל, בשמנו הטוב ובפתיחות של אומות העולם לקבל. הרבה רוחות רעות מנשבות נגדנו וכנגדן אנחנו מבקשים: הרם קרן ישראל.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ.
משיחיות היא תקוות העולם. ההכרה שהעולם צועד לטוב ולתיקון, שיש תכלית לכל הקיום פה, איננה מנותקת מן החיים ואיננה הוזה, היא מאמינה בהם. לפעמים משיחיות נתפסת לא נכון, עולבים בה, רואים בה סכנה, חוסר אחריות. הרם קרן משיחך, הרם את קרנה של האופטימיות המשיחית.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ.
הידיים שלנו לא לגמרי ברשותנו, "לך ידיי" אנחנו שרים בפיוט "לך א־לי תשוקתי". אנחנו תלויים בברכותיך תלות מוחלטת, מבקשים שתמלא ידינו ברכה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע.
אנחנו חיים בחברת שפע, אבל עלולים לחיות כל העת בתחושת חיסרון מדאגה, מקנאה, מתאווה. אנחנו מבקשים שתמלא באסמינו שובע, שמחה בשפע, נחת, חיים בהודיה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ.
כך התחיל הקשר בינינו ובין בוראנו: "וישמע ה' את קולנו", כך התחילה גאולת מצרים. כבר אז היה פער בין המראה החיצוני שלנו ובין הקול הפנימי. למראית עין היינו במ"ט שערי טומאה, אבל הקול הפנימי ביקש קשר עם ה'. כך אנחנו מבקשים גם עכשיו: שמע את קולנו, את הפנימיות שלנו, את הכמיהה אליך, ואם למראית עין איננו ראויים – חוס ורחם עלינו.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.
אנחנו עד כדי כך לא שלמים, שאפילו התפילות שלנו זקוקות לרחמים. לא בכוונה הראויה, לא בריכוז הראוי, אבל גם את התפילות הפגומות תוכל לקבל ברחמים, ואחרי הרחמים יבוא הרצון – תתרצה לנו כאילו התפללנו בשלמות.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ.
מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה. אומנם שערי דמעה לא ננעלו, אבל אנחנו לא מצליחים תמיד להניע את אמות הסיפים של הדמעות. מבקשים שתפתח לנו לפנים משורת הדין את כל השערים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוֹר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.
אנחנו הפתעה גדולה לטובה. הרי עפר אנחנו ומידת העפריות המושכת למטה, אל הארציות, אל העצלה וחוסר המעש, היא ראשית הווייתנו. לפיכך כל הצלחה לנסוק כלפי מעלה אל חלק א־לוה ממעל שבנו היא הפתעה גדולה. כך אנחנו מבקשים להיזכר.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.
זה הפחד הכי גדול, לשוב ריקם. שחלילה נגלה שכל מסע ההתקרבות הזה היה לשווא, שנותרנו בדיוק כפי שהיינו לפני שהתחיל. נא אל תשיבנו אל נקודת ההתחלה ריקים מקשר ומקדושה. אל תשיב ריקם את כל מאמצי הקרבה. אל תשיבנו מלפניך – השאירנו לפניך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.
אנחנו עומדים ביום הדין, אבל כל העיתים בידיו יתברך, וברצונו דין הופך לרחמים. תהא השעה הזאת שעת רחמים. רחמים ועת רצון הם גילויי אהבה, וממילא הם יהיו "מלפניך" – פנים בפנים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ.
אנחנו לא עומדים כאן לבד ביום הדין, אנחנו חלק מעלילה ארוכה רבת דורות, ועוללינו וטפנו הם שימשיכו את העלילה הזאת, ומה שלא זכינו אנחנו ימשיכו הם. על כן רחמים עלינו הם גם רחמים על עוללינו וטפנו, על ההמשכיות והנצח.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ.
אנחנו עומדים בראש השנה ומזכירים את זכות העקדה, אבל לאורך הדורות וגם בדור שלנו נהרגו על שם קודשך ולא קרא מלאך "אל תשלח ידך", ועמדו בניסיון. עשה למענם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ.
גם לגבי הבקשה הזאת התבדינו. חשבנו שטבח יהודים הוא נחלת העבר. אבל טבחו בנו על שמך. אלה שטבחו בנו נשאו על פיהם את שמך, עיוותו את שמך וחיללו את שמך. עשה למען אלה שנטבחו, ולא יחולל שמך עוד כשם שעשו הטובחים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ.
האש והמים, כוחות החיים, נהפכו לנו למיתה, ובאנו בהם על קידוש שמך, ונלחמנו למען שמך באש ובמים. עשה למען אלה שנכונים היו להקריב חיים על שם קודשך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נְקוֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
נקמה היא צדק, נקמה היא הנהגת העולם ביושר, לבל יהיה העולם שבראת גן עדן לרשעים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ.
היינו מעדיפים להיות ראויים, שתעשה למעננו. אבל חלילה אם לא – אנחנו הגילוי שלך בעולם, בלעדינו אתה מלך בלי עם, עשה למענך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
הישועה שלנו היא כביכול הישועה שלך.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.
מכל עשר הספירות המצוירות כביכול בדמות אדם, ספירת התפארת, שהיא הרחמים, היא הספירה הדומיננטית והמרכזית ביותר. היא מאופיינת כחוט השדרה, הכול תלוי בה. את העולם בראת במידת הרחמים. רחמיך חייבים להופיע, שאם לא כן מה תעשה לרחמיך הרבים?
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ.
שמך מופיע בעולם על ידינו, עשה למען שמך הגדול, מידת החסד, שהופיעה על ידי אברהם. שמך הגיבור, הגבורה שהופיעה על ידי יצחק. והנורא – התפארת והרחמים שהופיעו על ידי יעקב שאמר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים". הם האבות שלנו, השמות הללו ממשיכים דרכנו, השם שלך נקרא עלינו. אנחנו ישר־אל.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
חן איננו יופי. יופי הוא מראה חיצוני, חן הוא קשר פנימי שמבטא יחסים עמוקים, מציאת חן. לא תמיד אפשר להסביר את מציאת החן, אין בהכרח סיבות מגובשות ונראות לעין. לפעמים זה לא יפה, אבל הקשר עמוק. חן – בחינם. בעלי התפילה שלנו נקראו על שם החן – רבי חנינא בן דוסא, חוני המעגל, חנן נכדו של חוני, ולפני כולם חנה. כולם באו בחינם, בלי תביעות, לא מפני שמגיע לנו ואנחנו יפים, אלא מפני שאנחנו מבקשים מתנת חינם, מציאת חן. אין בנו מעשים, אנחנו מבקשים צדקה וחסד, אנחנו מבקשים ישועת חינם.
לתגובות:
