מחליף דיסקט

עד לפני כמה שנים זרמו חייו של יחיאל גרינבלום במסלול הקלאסי של עובד הייטק. גרינבלום, בן 50 מנווה דניאל, נשוי לשפרה ואבא לחמישה ילדים, הקטנה בכיתה י"ב. "למדתי בישיבת ההסדר הר עציון", הוא מתאר את תחילת הדרך, "ולאחר מכן הלכתי ללמוד פיזיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית". כבר בתור סטודנט הוא התחיל לעבוד. "בסוף שנה ב' באוניברסיטה היה יריד תעסוקה. זה היה בתקופת השיא של בועת הדוט־קום, היו אז המון משרות פנויות וחברות ההייטק ממש התחננו שאנשים יבואו". כך, בזמן שצעירים בגילו עובדים כמלצרים, הוא כבר קיבל משרת סטודנט בחברת אינטל. אחרי שנה, עדיין במקביל ללימודים, עבר למשרה מלאה. "עבדנו אז על תוכנה של כרטיסי תקשורת שאינטל פיתחה. אחרי כמה שנים הפכתי למוביל של צוות בתוך קבוצת הבדיקות".

בתור חברה גדולה, אינטל מאפשרת לעובדים לעבור בין קבוצות שונות בתוכה וכך לגוון את העבודה. "אחרי כמה שנים עברתי לקבוצת פיתוח ואז ממש התחלתי לכתוב תוכנה". גם שם הוא הפך בתוך כמה שנים למוביל צוות ומנהל פרויקטים. אלו היו השנים היפות שלו בהייטק. "אחרי עשר שנים באינטל הרגשתי שטוב לי, לא רק מבחינת המשכורת והתנאים אלא מבחינת מה שאני רוצה לעשות בחיים. ראיתי את עצמי ממשיך לא רק בהייטק אלא אפילו באינטל עצמה עוד 40 שנה".

מה אהבת בעבודה?

"יש שלושה דברים שחשובים לי. דבר ראשון, לעבוד על משהו שאני מרגיש שיש לו משמעות. דבר שני, משהו שיש בו אתגר טכני. הרי אפשר לעבוד על משהו מאוד משמעותי אבל להיות מישהו שרק מבריג ברגים כל היום. הצלע השלישית של המשולש היא לעבוד עם אנשים טובים, כך שכיף לבוא בבוקר לעבודה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת בנימין שינברג תפילת כל פה

עוד מאת בנימין שינברג "תפסיקו להשתיק, בואו נתעורר על הבנות שלנו"

יחיאל מספר שעבדו איתו אנשים טובים ואיכותיים. "כשהתחלתי לעבוד באינטל היינו מצליחים בקושי לגייס מניין למנחה, וזה משהו שהלך והשתפר עם השנים. לא רק ברמה הטכנית של יותר אנשים עם כיפה על הראש, אלא גם מבחינת הרמה הדתית. באו יותר אנשים עם רקע תורני שמה שחשוב להם בחיים זה לא רק התנאים או כל הדברים הכיפיים של ההייטק, וגם לא רק האתגר הטכני שיש בעבודה, אלא אנשים שיש להם בחיים דברים משמעותיים אחרים". חשוב לו לציין שלא מדובר רק בחבר'ה הדתיים. "גם העובדים החילונים היו אנשים חכמים וערכיים שכיף לעבוד איתם".

לא הזכרת את הנושא הכלכלי. עבודה שהיא מתגמלת לא הייתה אחד הקריטריונים שלך?

"אין ספק שזה היה נוח, אבל לא בשביל זה הלכתי להייטק. תראה, זו לא חוכמה להגיד אחרי 22 שנה בהייטק שהתנאים זה לא מה שחשוב. זה בהחלט איפשר לי לחיות חיים רגועים, לבנות בית ומשפחה ולא להיות עסוק בעול הפרנסה. גם הילדים נהנו מהדברים שבאו עם זה, אבל זה לא משהו שחיפשתי במיוחד".

בניגוד לתדמית הרווחת, גם שעות העבודה היו נוחות למדי. "עבדתי פחות או יותר תשע שעות ביום, לא כמו שאומרים שבהייטק עובדים עד מאוחר בלילה עם שעות נוספות מטורפות. השעות היו נוחות, התנאים היו טובים, אז אמרתי לעצמי: למה לא להמשיך ככה עד הפנסיה?"

בין התוכנה לכיתה

אבל אז הגיע המשבר הראשון. אחרי כעשר שנים כמהנדס ומוביל צוות, הוא לקח צעד קדימה. "בשלב מסוים הפכתי למנהל, ובמשך שנה ניהלתי קבוצת תוכנה. זאת הייתה קבוצה גדולה ומגוונת, אפילו גדולה מדי בשביל מנהל בשנה הראשונה". חוויית הניהול הייתה קשה. "העמיסו עליי קבוצה גדולה מדי, וגם העבודה מול מנהלים אחרים לא הייתה מוצלחת במיוחד. הרגשתי שאני לא מקבל תמיכה מהאנשים שציפיתי לקבל מהם תמיכה. היה לי משבר, אפילו על סף המשבר הנפשי, ואמרתי לעצמי: די, לא מתאים לי מה שאני עובר, אני רוצה משהו אחר".

אינטל מבחינתם רצו לשמר אותו והעבירו אותו לתפקיד אחר, בצוות אחר ובלי אחריות ניהולית, אבל אצלו כבר נפתח הראש לכיוונים אחרים. "עלו לי מחשבות לעשות משהו אחר לגמרי. חשבתי על כל מיני דברים, חלקם אפילו קצת מוזרים, ואחד הדברים שעלו זה הוראה".

בדיוק אז נפתחה במכללת הרצוג תוכנית חדשה של הסבה מהייטק להוראה. "זו הייתה תוכנית מיוחדת להכשרה של אנשים עם רקע בהנדסה או בהייטק להוראת מתמטיקה לבגרות. אמרתי לעצמי: למה לא? בוא ננסה". את הלימודים הוא עשה במקביל לעבודה באינטל, כאשר המנהלים שלו אישרו לו לרדת ל־60 אחוזי משרה, וכעבור שנה הייתה לו תעודת הוראה ביד.

"התוכנית הייתה לסיים תעודת הוראה ולחזור להייטק עד שאחליט שאני רוצה להיות מורה, אבל אז התברר לי שכדי לקבל רישיון הוראה צריך לעשות שנה של סטאז'". מתוך אילוץ, הוא חיפש מקום והתחיל ללמד בישיבת נועם בירושלים. "לימדתי בשליש משרה, משהו כמו שבע או שמונה שעות בשבוע, וגם זה עדיין במקביל ל־80 אחוזי משרה באינטל". השנה הזאת גרמה לו להתאהב. "התחלתי רק כדי שתהיה לי עוד אופציה לעתיד, אבל ראיתי שאני אוהב ללמד".

במשך כמה שנים הוא המשיך ללמד במקומות שונים, עדיין במקביל למשרה חלקית בהייטק, עד שהעומס נהיה כבד מדי. "הבנתי שאני צריך לקבל החלטה, אבל בשלב ההוא עוד לא הייתי מוכן להחליט שאני עובר להוראה במשרה מלאה. חששתי שאם לא אוהב את ההוראה לא אצליח לחזור להייטק אז החלטתי לעשות הפוך, להתמקד שוב בהייטק עד שיימאס לי".

הרעיון היה להפחית את העומס של העבודות המקבילות ולחזור לחיים רגועים יותר, "אבל אז הגיעה הקורונה. אני עושה מילואים בפיקוד העורף אז גויסתי לשם, ובמשך חודשים רבים עסקתי בהסברה כחלק מהמאמץ הלאומי. גם זה היה במקביל לעבודה. התברר לי שלא אני מחליט על עצמי וקובע אם יהיו לי חיים רגועים ושקטים, ומישהו מלמעלה החליט בשבילי שאמשיך לעשות כמה דברים במקביל".

באופן כללי, לאורך כל הדרך הרגיש יחיאל יד מכוונת מלמעלה. "מצד אחד אני אדם שלוקח אחריות על הרבה דברים, מתכנן ומכוון הרבה דברים בחיים. מצד שני, הרבה פעמים קשה לי לקבל החלטות, אני דוחה החלטות ומעדיף להמשיך במצב הקיים והנוח. ואז מגיעים אנשים או אירועים שדוחפים אותי לקבל החלטות ולעשות שינויים, וההרגשה היא שיש מישהו שמכוון את האירועים מלמעלה".

לצד האתגרים הטכניים בעבודה, עם השנים החלו לנשב באינטל גם רוחות תרבותיות אחרות. "היו לנו התנגשויות בנושאים ערכיים, בעיקר עם אנשי מחלקת משאבי אנוש".

כמו מה למשל?

"זה יכול להיות סביב השאלה איך מציינים חגים באינטל. היה את כל הנושא של חודש הגאווה, שהלך והתגבר עם השנים. היו לנו דיונים רבים על זה עם משאבי אנוש. לא הייתי אומר שעזבתי בגלל הדברים האלה, אבל זה כן נתן איזו צביטה בלב ודחף אותי למחשבה האם זה באמת המקום שאני רוצה להיות בו".

אחרי שנתיים הוא חזר ללמד במשרה חלקית, עד אוקטובר 2023, ואז הגיעה המלחמה. "שוב גויסתי למילואים, וכמו רבים אחרים המלחמה עוררה בי הרבה מחשבות על מה אני עושה בחיים ואילו דברים חשובים לי". הוא יצא לחל"ת של כמה חודשים כדי לעשות חושבים, ואז הודיע למנהל שלו שהוא לא רוצה לחזור. "שאלתי את עצמי: האם זה באמת מה שאני רוצה? אני כל כך נהנה בהוראה, אז למה לא לעזוב את ההייטק ולעבור באופן מלא?"

כיום הוא מלמד כיתות י"א-י"ב לחמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה בישיבת גוש עציון לצעירים (גושל"צ) ונהנה מאוד מהעבודה החינוכית. "פרט ללימוד המקצוע, שבו אני מכשיר עוד דור להייטק, יש פה גם עבודה חינוכית. לא שיש הרבה זמן לשיחות אישיות בזמן השיעורים, אבל פה ושם כן עולים דברים, ואני מרגיש שגם בין השורות יש המון חינוך בשיעורים שלי".

כשאני שואל במה ההורים שלו עסקו, מתברר שאת שני התחומים הוא קיבל מהבית. "אבא שלי עבד במחשבים כל השנים, הוא לימד אותי מגיל צעיר לעבוד עם מחשבים ומשם האהבה שלי לתחום. אמא שלי הייתה מורה, אבל לי היה ברור מגיל צעיר שאני לא רוצה להיות מורה. באיזשהו מקום גם זלזלתי במורים, בפרט כאלה שנהיו מורים כי לא היה להם משהו אחר לעשות. לאט לאט טיפחתי את ההערכה שלי למורים מוכשרים שעובדים קשה בהוראה. במקביל הבנתי שחסרים מורים טובים במערכת".

לוותר על משכורת בהייטק

מה ההבדלים העיקריים בין העבודה בהייטק להוראה?

"המעבר להוראה היה גם קצת כדי להוריד לחץ", הוא אומר ביושר. "בהייטק הייתה יותר הרגשה של לחץ, וגם העבודה היא במשרה מלאה יותר. בהוראה יש כמה חודשים של חופש, וגם במהלך השנה משרה מלאה היא רק 24 שעות פרונטליות בכיתה, אז יש יותר זמן פנוי במשך השבוע למשפחה או לפרויקטים אחרים". מצד שני, לוח הזמנים שלו נוקשה יותר. "בשעות שאני צריך להיות בבית הספר אני לא יכול לעשות דברים אחרים. בהייטק הייתה לי הרבה יותר גמישות, בין אם זה לבוא מאוחר בבוקר או סתם לקחת יום חופש".

בוא נדבר רגע על הפיל שבחדר: המעבר מהייטק להוראה כולל ירידה ניכרת במשכורת.

"נכון, זו באמת אחת השאלות הקשות". הוא מתאר איך הוא התמודד: "קודם כול, משרד החינוך הכירו לי בשנים שלי בהייטק בתור ותק בהוראה, וזה משמעותי מאוד במערכת שבה הדבר היחיד שקובע את המשכורת הוא הוותק", הוא אומר בביקורת גלויה על מבנה השכר וארגוני המורים. "ועדיין, גם אחרי הוותק, מורה מרוויח הרבה פחות מעובד הייטק".

אז איך עושים את המעבר הזה?

"צריך לשבת ולעשות תכנון פיננסי, זה תחום שלם שעוסק בהבנה איך כסף עושה עוד כסף. התחלתי לעבוד בהייטק בגיל 25 ועבדתי שם 20 שנה במשרה מלאה, אז ברוך ה' זה אומר שיש לי עוד 20 שנה עד הפנסיה, ובשנים האלה הכספים שצברתי גם לפנסיה וגם בחסכונות ממשיכים לעשות כסף. זה מה שמאפשר לי להיות מורה במשרה מלאה ברוגע ובלי לחפש דברים אחרים".

לצד זאת, הוא מציין שהפרנסה תמיד תלויה בסייעתא דשמיא. "חשוב לתכנן אבל לא לבנות הכול על התכנונים, כי בסוף כמו הרבה דברים, גם הפרנסה באה קודם כול מה'. הרגשתי את זה גם בשנים הטובות שהיו לי, וגם כשהיו קשיים כאלה ואחרים והוצאות לא צפויות. פרנסה זה משהו שצריך להתפלל עליו, זה בידי ה', ולא הכול בשליטתנו".

גם את זה הוא למד מההורים. "עליתי לארץ בגיל תשע עם ההורים שלי. הם עזבו חיים נוחים בארצות הברית בלי לדעת לתוך מה הם באים. בשנים הראשונות היה ממש לא פשוט, התנאים היו קשים, ובכל זאת הם עשו את השינוי. למדתי מהם שאפשר לעשות שינוי גם כשלא הכול ברור ולא יודעים בדיוק לאן הולכים, וגם אם זה כרוך בפגיעה כלכלית. עדיין, אם זה משהו חשוב בחיים אפשר לעשות אותו".

בשורה התחתונה, היית ממליץ לאנשים נוספים להיכנס לתחום החינוך?

"בוודאי", הוא אומר בלי להסס. בהקשר הזה הוא מזכיר את דבריו של הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, שמדבר כבר כמה שנים על חשיבות ההוראה. "לאחרונה הוא התחיל לקרוא לאנשים 'לעשות מילואים' בהוראה, לתת כמה שנים של עבודה בתחום לפני או אחרי קריירה אחרת". כמובן שזה לא מתאים לכל אחד. "לא כל מי שעבד בהייטק יכול בהכרח להיות מורה לפיזיקה או מתמטיקה. בכלל, אני לא אוהב את הגישה שאומרת 'אם אין לך משהו אחר בחיים לך תהיה מורה', זאת גישה לא נכונה בעיניי. אבל יש הרבה אנשים שיש להם את הכישרון הזה והם יכולים ללכת להוראה, ולהם אני בהחלט ממליץ".