ימי ערב ראש השנה מביאים איתם תמיד הזדמנות לעצור. כשאני מסתכל על העיר מתמלאת באלפי המגיעים לסליחות ומתבונן בשנה החולפת, אני רואה לא רק את תוכניות העבודה והפרויקטים שעבדנו עליהם, אלא בעיקר את האנשים.
בתפילת החג אנחנו אומרים: "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון". המשמעות של המילים האלה בעיניי היא מעשית מאוד: ראש השנה לא מבקש מאיתנו למחוק את מה שהיה, אלא לקחת את הלקחים שצברנו ולתרגם אותם לעשייה נכונה וטובה יותר בשנה הבאה.
בשבועות האחרונים השיח עוסק לא מעט במילה 'בחירות'. אבל מעבר למערכות בחירות, ראש השנה מזכיר שהבחירה החשובה ביותר שלנו נעשית מדי יום, בדרך שבה אנחנו מדברים זה עם זה, בהקשבה ובנכונות לראות את האדם שמולנו גם כשהשקפותינו שונות.
בירושלים רואים את זה בבירור. זו עיר שבה כל חלקי החברה הישראלית נפגשים יום יום במרחב אחד, ברכבת הקלה, בפארקים ובשוק. בשנים האחרונות אנחנו מעבירים את העיר תנופת פיתוח בתשתיות, בתחבורה, בחינוך ובבינוי. אבל הפרויקטים האלה הם גם הדרך שלנו לייצר שגרה משותפת. ראינו שוב ושוב בשנה החולפת, גם במלחמה נגד איראן, איך היכולת לחיות ולהיפגש יחד בשגרה הופכת לערבות הדדית חזקה ברגעי מבחן.
אולי יעניין אתכם
ראש השנה מעניק לנו תמיד את הרגע הזה שבו אפשר לשאול את עצמנו איפה אנחנו רוצים להתחדש. העשייה שלנו לא נעצרת, אבל המבט קדימה הוא מה שנותן לה את הכוח לשנה הבאה.
על שולחן החג נניח כולנו את הדבש ונאחל שנה מתוקה. אבל מתיקות היא לא דבר שקורה מעצמו. בטבע, הדבש הוא תוצר של עבודה קשה, התמדה ושיתוף פעולה. זו תזכורת מצוינת לכולנו: המתיקות של השנה החדשה לא תנחת עלינו מן המוכן, היא תהיה תוצאה ישירה של מה שנשקיע ונבנה ביחד, בסבלנות, בעבודה משותפת ובאחריות הדדית.
כשאנחנו נכנסים לשנת תשפ"ז, אני מאמין שזה האתגר של כולנו, בירושלים ובכל מקום בארץ: לבחור בחיבור מעשי, בעשייה ובכבוד הדדי. "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
הכותב הוא ראש העיר ירושלים
