אז מה שהיה זה שהחלטנו לציין את סוף החופש הגדול בצפייה בסרט קולנוע. התלבטנו לאיזה סרט ללכת, אבל מכיוון ש'אושפיזין' בדיוק הפסיק לרוץ לפני 20 שנה, בחרנו ב'דרדסים' החדש.
הבת שלי הייתה הכי חכמה. היא חטפה קלקול קיבה על הבוקר והחליטה להישאר בבית, עשתה בשכל. אז הלכנו אני ושלושת הבנים כדי לצפות במעלליהם העדכניים של הגיבורים הכחולים של ילדותנו. מה אני אגיד לכם, שוד ושבר.
סצנת הפתיחה כללה את דרדסבא בתפקיד די־ג'יי שמקפיץ את שאר הדרדסים בקטע מוזיקלי קצבי, ושם כבר הייתי צריך לדעת שכלתה אליי הרעה. אתם מבינים, אני זוכר את דרדסבא בתור מישהו עם קצת יותר כובד ראש ושאר רוח. זה אף פעם לא נאמר בסדרה המקורית במפורש, אבל תמיד הייתה תחושה כזאת שהוא תלמיד חכם דרדסבא הזה, ספר תורה מהלך של האמונה הדרדסית באשר היא. אבל לא רבותיי, מדובר מסתבר בדי־ג'יי ותו לא. זה כמו ללכת לישיבה גבוהה ולגלות את ראש הישיבה מכין גולאש בחדר האוכל. זיסט נישט שייך.
העלילה עצמה נסובה סביב דרדס ספציפי בשם "שום שם" שאין לו קטע. הוא לא חזק ולא חכם, לא דאגן ולא קונדס, סתם דרדס פשוט. והוא לא שמח בזה רבויסיי, הו לא. לא שמח מזה בכלל. והייתם חושבים שהוא ילך לדרדסבא שלו שיפתור לו את הבעיות, אבל ראש הישיבה שלו כאמור עסוק בלפזז על גבי פטרייה אדומה גדולה, אז בצר לו הדרדס המסכן הולך לחפש את עצמו בשדות יחד עם דרדסית (שגם לה יש סרטים משלה שלא ניכנס אליהם כרגע).
אולי יעניין אתכם
ומה היא אומרת לו דרדסית הזאת? היא אומרת לו שהמשהו המיוחד שלו נמצא בתוכו והוא פשוט צריך להאמין שזה יבוא וזה יבוא. איפה עבודה קשה? איפה יגעת ומצאת תאמין? איפה דרדס לעמל יולד? קדחת. אם רק תאמין בעצמך אז הכול יהיה בסדר. וכאילו להכעיס זה מה שקורה. הדרדס הכלומניק הזה שר לו שיר עצוב בשדות, ואז מקבל באורח פלא כוחות קסם.
אבל מה רע בעצם בלהיות דרדס פשוט?! רבויסיי, אם רק היה יודע הדרדס המסכן הזה כמה לא פשוט להיות דרדס פשוט, היה שמח ורוקד מאה עשרים שנה. אבל לא! חלילה להיות פשוט. רק לא פשוט! הוא צריך להיות מיוחד! שמעתם ילדים??? אם אתם לא מיוחדים אז אין לכם בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר. וכדי להיות מיוחדים לא צריך לעבוד חלילה. רק לשיר שיר שנכתב על ידי מחבר שיש לו אלרגיה לסאב־טקסט.
קיצור, הוא מקבל כוחות קסם אבל כאן רק מתחיל הבלגן. כי הצרה הגדולה היא שהיום כל סדרה חצי אפויה צריכה "יקום קולנועי". שזו דרך יפה להגיד שהאולפנים רוצים להתפרנס ואין להם כוח לחשוב על רעיונות חדשים. אז לגרגמל הידוע יש, מסתבר, אח. קוראים לו רזמל. ולרזמל הזה יש עוד שלושה מכשפים שהוא מדווח להם מה קורה בכל העולמות שהם מנסים להשמיד יחד. ומסתבר שהדרדסים הם "מגיני הטוב של המולטיוורס", יעני שהם מגינים על הטוב בכל העולמות. הדרדסים. מגינים על הטוב. בכל העולמות. בסדרת המקור הם לא יצאו מארבע אמות של הכפר, אבל עכשיו הם פתאום מגינים על כל העולמות. מה נגיד, שיהיה לעולמות בהצלחה. אני אישית לא הייתי ישן טוב בלילה.
אה, ולדרדסבא גם יש אח אבוד. איך קוראים לו בחייאת תנחשו, אני אחכה.
נו, ניחשתם?
קחו עוד שורה, תחשבו איך כבר יכולים לקרוא לו, פליז.
אוקיי, הנה אני מגלה.
קוראים לו רון.
רון.
לא דרדסאח, לא דרדסחבק – רון. מה ההורים שלהם חשבו לעצמם, תגידו לי? מה החוקיות פה? זה כמו לקרוא לילד אחד שלך שלמה יששכר לייב ולבן השני שלך טל. או רון.
מפה לשם דרדסית והדרדס עם הבעיות נוסעים בין העולמות, שרים שירים ועוברים על כמה וכמה לאווים שלא נתעכב עליהם כרגע. עד שבסוף גרגמל שמסתכסך עם אח שלו רזמל מסייע להם לנצח את הרעים ולחזור לכפר שלהם כדי לרקוד. כי זה מה שטובים עושים – רוקדים. וזהו, זה מנצח את הרוע. לרקוד ולהאמין בעצמך.
יצאנו מהסרט ומיד לקחתי את הילדים שלי הצידה ועשיתי להם שיחת איפוס. הסברתי להם ששום דבר מיוחד לא יצא מהם אם הם לא יעבדו קשה, שזה יותר מבסדר להיות בנאדם פשוט ושכדי לעשות טוב צריך קצת יותר מאשר לרקוד. ואז למחרת הם הלכו לבית הספר לפתיחת השנה. ואני? אני הלכתי ליום חזרות של אנדרדוס כדי ללמוד ריקוד למחזמר חדש ועוד הספקתי לחזור הביתה בזמן לשנ"צ מושחת.
אתם יודעים, כמו בנאדם פשוט.
לתגובות:
***