מזה זמן שהטרנד ברשתות החברתיות לקראת יום כיפור הוא להגיד ש"ביום כיפור הקרוב אני קודם כול סולח לעצמי", שזה כמובן בניגוד לדעת תורה ורוב האחרונים.
אם נתחיל לעשות את המצוות קודם כול לעצמנו, לאן נגיע? בסוכות הקרוב ננענע את עצמנו? בט"ו בשבט נשתול קודם כול את עצמנו? הרי זה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנה. לכן ביום כיפור הקרוב אני מתכוון קודם כול לבקש סליחה מאחרים. מהפכני, אני יודע, אבל אני חייב להיות אמיתי עם עצמי, ואם אני אאבד מי מכם בגין זה אז תהא זו כפרתי.
וכדי לחנך את הציבור קיבלתי על עצמי לבקש את המחילה שלי השנה מעל גבי העיתון. לא קל לי לכבס ככה את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אבל יהיה זה מחיר פעוט לשלם בשביל להחזיר עטרה ליושנה.
יצאנו לדרך.
אולי יעניין אתכם
דובי, הגבאי של בית הכנסת
דובי אהוב שלי, את חטאיי אני מזכיר היום. גלוי וידוע לפניך שכל פעם כשיש קידוש בבית הכנסת אז כולם נשארים לעזור לפנות את השולחנות ולהשיבם למקומם, לטאטא את הרצפה ולערום את הכיסאות. אבל זה גדול עליי נשמה שלי, אם צריך לטאטא בסוף האירוע אז אני בעד שנוותר על כל הסיפור הזה מלכתחילה. האם אנחנו באמת צריכים קידוש לכבוד הילדים שעולים לכיתה א'? מסופקני!
אז מה אני כן עושה? אני מסתובב ברחבי בית הכנסת ברוב רושם ובפרצוף רציני וחדור מטרה, כאילו לומר: אני בדרך לעשות דבר חשוב. אבל אני לא בדרך לשום מקום, דובי. הדרך עצמה היא המטרה. אני חולף על פני חיים שמטאטא וליד יקי וקובי שמטפלים באוכל במסירות ומחכה שכל העסק הזה יהיה מאחורינו. וכששקיות הזבל כבר מלאות – או אז אני נכנס לפעולה. אני אוחז אותן בעסק גדול ועושה איתן הקפה אחת בבית הכנסת כדי שכולם יבחינו. אפילו בעזרת הנשים אני עושה הקפה אחת. זה שהן נשים לא אומר שלא מגיע להן לראות אותי עוזר. ואז, כשאני משוכנע שכולם ראו את תרומתי האדירה לקידוש, רק אז אני הולך ומשליך את השקיות לפח הגדול.
אבל זה פינאטס דובי, יכולתי לעזור הרבה יותר. מחילה.
הבן הקטן שלי
גלעדי תשמע, זוכר לפני שבועיים כשרצית את השוקולד פסק זמן עם הצורות של הכדורסל ואמרתי לך שאתה לא יכול כי אתה עדיין בשרי? לא היית בשרי, ילד יפה שלי. לא קרוב לזה אפילו. אם תחשוב טוב תיזכר שבכלל לא אכלת בשרי באותו יום. פתיתים וזהו. יכולת לאכול את הפסק זמן הזה לאלתר. אבל אני רציתי את הפסק זמן הזה ילד, כי לא חשבתי שאתה תדע להעריך אותו כמוני. אתה בן ארבע, מה אתה מבין ברזולוציות של שוקולדים? הפסק זמן עם הצורות של הכדורסל זה לא כיף כיף שאפשר ככה לבלוע כלאחר יד. אז דחפתי לך קובייה של שוקולד מריר והלכתי לאכול את הפסק זמן בחדר. אלף סליחות ילד.
כל החברים שלי (חוץ מילובסקי ובנצי)
יצא בטעות שאני אוהב פוטבול ורואה פוטבול ומדבר על פוטבול. חשוב לי שתדעו שאני בעצמי חושב שאני בלתי נסבל. אתם לא צריכים ליידע אותי, אני מבין לבד. אני יודע שאני לא מארקנסו, לא קוראים לי ג'וש מקברייד ואני לא שוקל 140 קילו. אני מודע לזה. ובכל זאת נתפסתי לחיידק. אפילו עשינו השנה פאנטזי ליג. מי שיודע מה זה מבין כמה עמוק נפלתי. אני כותב את זה בדמע רבותיי, אני בעצמי בז לי. אפשר רק לקוות שזה יעבור לי תוך שנה־שנתיים ואחזור לשוחח איתכם על מעלליו האחרונים של ליאור רפאלוב או מי שזה לא יהיה שטוב בכדורגל עכשיו.
(ולגבי בנצי וילובסקי, נתראה בסאנדיי במשחק של באפלו).
הבן הקטן שלי 2
אה, ועוד דבר גלעדוש. הבובה של מרשל כלב הכיבוי שביקשת ממני שאקנה לך לא באמת מתעכבת בגלל ש"עליאקספרס גרועים במשלוחים". אני פשוט שכחתי להזמין לך ועכשיו זה אזל מהמלאי ואני מחכה שזה יחזור כי זה זול יותר בשבעה שקלים מאשר לרכוש בארץ, ובשבעה שקלים אפשר לעשות כל כך הרבה דברים למשל לרכוש שוקולד פסק זמן עם הצורות של הכדורסל, שאותו כאמור אין סיכוי שאני אקנה לך כי אתה לא יודע להעריך את זה עדיין. מחילה ילד.
הגברת החרדייה ברחוב רוטשילד בפתח תקווה
גברת חרדייה, את לא אשמה בכלום, זה הכול אני. נכון, הסתכלת לכיווני באמצע הרחוב וצעקת לי "יעקבי!" אבל אני לא הייתי צריך ישר להניח שאת מדברת עליי. יכולתי לברר בנימוס אם זו אכן תשומת ליבי שאת מנסה למשוך. אבל במקום זה אמרתי "כן גברתי, זה יעקביני בשבילך, תרצי תמונה?" ואז ניסיתי לחטוף את הסלולרי שאחזת בידך כדי לעשות איתך סלפי שמעולם לא רצית. זה עליי גברת, מאה אחוז אשמתי. אגב, יופי של אחיזה יש לך. על כל פנים, הייתי צריך לדעת שיש לך ילד בשם יעקב שאת מכנה יעקבי ושעמד לידי ברחוב. אבל זה ההיבריס שלי גברת חרדייה, גאיווה. את לא אשמה ואני מבקש סליחה ממך ומיעקבי הקטן, ואני מקווה שתוך כמה טיפולים נוכל כולנו להתגבר על האירוע הזה ולהמשיך בחיינו.
העורכת
סליחה על כל הפעמים שפספסתי את הדדליין, ברור לי שזה תוקע את כל העסק בכל פעם מחדש. אבל חשוב לי שתדעי שלא הייתי מאחר סתם כך בהגשה של הטורים, פשוט בחלק ניכר מהשנה אני עסוק ממש כל סאנדיי נייט. יש לי… חברותא עם ילובסקי ובנצי. אל תשאלי.
לתגובות:
***