– אפשר להיכנס?
– כן, בוא תשב אדון לולב, נעים להכיר.
– תודה. זו הפעם הראשונה שאני הולך לטיפול, אני קצת מתרגש.
– כן, אני רואה שאתה רועד.
אולי יעניין אתכם
– אה לא, הרעידות זה בגלל שאני לולב.
– הבנתי. ולמה אתה מרגיש שאתה צריך טיפול פסיכולוגי?
– תראי, הכול התחיל לפני כמה שנים. אני שוכב לי על השולחן בשוק ארבעת המינים, הכול טוב איתי. הגיע בחור בשם יעקבי. בדק אותי מפה ומשם וקנה אותי.
– נשמע נהדר.
– נכון. הוא לקח אותי הביתה, הראה אותי לילדים והסביר להם כמה אני חשוב. אמר להם שאני מסמל את עמוד השדרה. למרות שאם מדובר על עמוד השדרה של יעקבי, אז אני לא יודע אם זו מחמאה.
– ומה קרה אז?
– הוא חיבר אותי לשלושה מינים אחרים. האתרוג קצת עף על עצמו, היה לו קייס נפרד וכאלה. אבל שאר החבר'ה היו ממש אחלה.
– נו, אז מה הבעיה?
– בהתחלה באמת לא הייתה בעיה. בחג הראשון הוא לקח אותי לבית הכנסת, נענע אותי יחד עם החברים שלו. אפילו פגשתי שם לולב שהיה איתי בתיכון. היה צחוקים.
– יפה.
– קיצור ככה יום, יומיים. איפשהו באמצע חול המועד הוא התחיל לנענע אותי בבית. כנראה שאין בית כנסת בחול המועד.
– ולקחת את זה קשה?
– אני מילא, הערבה מסכנה התייבשה לגמרי. נשארו ממנה שני זרדים. אשתו של יעקבי אמרה לו שיחליף, אבל הוא אמר לה שתכף גם ככה חובטים ערבות אז חבל על הכסף.
– מה ההיגיון בזה?
– זה גם מה שאני שאלתי. אבל יעקבי כנראה זורק דברים כאלה לאשתו מדי פעם ובונה על זה שהעובדה שהוא בן של רב תעשה משהו.
– אז נשארתם אתה, שני זרדים, אתרוג והדס.
– נכון, וגם סידורי האבטחה איך נאמר התרופפו.
– מה זאת אומרת?
– בהתחלה הוא נזהר מאוד שהילדים הקטנים לא ייגעו בי כדי שלא אקבל מכה בשפיץ. איפשהו ביום הרביעי של חול המועד מצאתי את עצמי בתפקיד אלה באמצע משחק בייסבול סוער של הבן הקטן שלו עם הילד של השכנים.
– ותן לי לנחש, האתרוג היה הכדור.
– לא איזה, האתרוג בקייס שלו לא רואה אף אחד ממטר. אמרתי לך מדובר באליטיסט.
– אוקיי.
– בקיצור נגמר סוכות, חשבתי ניפרד יפה, אבל יעקבי דחף אותי בבגאז' יחד עם ההדסים ושני הזרדים. אנחנו שוכבים שם ליד שמן מנוע חצי סינתטי, חיתול בד ישן ותחפושת של גביע קידוש.
– תחפושת של גביע קידוש?
– אני אומר לך זה לא איש נורמטיבי. הנחמה היחידה שלי הייתה שלפני שנדחפתי לבגאז' עוד הספקתי לראות שעושים מהאתרוג ריבה. יש קצת צדק בעולם בכל זאת.
– ומה הסיפור עם הבגאז'?
– יעקבי אמר לאשתו שיש עניין לשמור אותי עד ל"ג בעומר. שמבחינתי זה חדשות מדהימות את יודעת, חשבתי שיזרקו אותי אבל מסתבר שאני חלק מהמשפחה, רוצים לחגוג איתי עוד חגים.
– מדהים.
– אבל בינתיים אני תקוע בבגאז'!
– לא הוציאו אותך בכלל?
– פעם אחת פתחו לי כשיעקבי העביר את האוטו טסט והבוחן רצה לוודא שיש לו וסט צהוב. אז יעקבי פתח, הוציא את התחפושת של הגביע ואמר לבוחן שזה "יותר טוב מווסט צהוב, מה לא ככה???". הבוחן לא צחק.
– אפשר להבין.
– קיצור מגיע ל"ג בעומר, חשבתי יוציאו אותי. מה מסתבר? יעקבי שכח ממני לגמרי. ל"ג בעומר בא והלך ואני עדיין בבגאז'. מפה לשם הגיע עוד סוכות ואחריו הצטרף לבגאז' לולב חדש. כולו אופטימי, אומר לי "אני הולך לראות את ל"ג בעומר!". מסכן כזה.
– וכמה זמן זה נמשך כל הדבר הזה?
– ככה שבע שנים. אנחנו עכשיו מלא לולבים בבגאז'. אפילו את התחפושת של הגביע הוא העביר כדי לעשות מקום לעוד לולבים. זה כאילו הוא מוכר לולבים למפרע. את מבינה מה אני אומר?
– לגמרי. אז איך יצאת משם בכל זאת?
– אשתו של יעקבי פתחה יום אחד את הבגאז' ומצאה שם את כל הלולבים שיעקבי הבטיח לה שהוא טיפל בהם. היא נפלה עליו חבל על הזמן, עשתה ממנו ריבה. הוא ניסה למרוח אותה, אמר לה שהוא אוסף עצי הסקה לנזקקים לקראת החורף.
– ומה היא אמרה?
– היא שאלה אותו למה כל עץ הסקה מגיע עם נרתיק ייחודי שכתוב עליו "ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". על זה לא היה לו מה לענות אז הוא עשה כאילו יש לו שיחה חשובה וברח לילובסקי השכן.
– טראומטי.
– בהחלט.
– ומה אתה מצפה לקבל מהטיפול הזה?
– אני חושב שאני צריך בשביל עצמי להגיע אחת ולתמיד לל"ג בעומר הזה.
– טוב, אם זה העניין אז אני יכולה לקחת אותך לל"ג בעומר אצלנו.
– וואי זה יהיה ממש מעולה. וזה ייתן לי את הקלוז'ר שאני צריך?
– אה. סוג של.
לתגובות:
***